אני יודע שזה לא כל כך פופולרי לצטט את חומסקי, עוכר ישראל ידוע אבל קשה להתעלם מקטע זה מדבריו בשנת 2010.

אם יש לכם כח, אז המאמר המלא, נמצא כאן – http://www.commondreams.org/views/2010/04/19/noam-chomsky-has-never-seen-anything

הנה קטע מעניין – תרגמתי מאנגלית. המקור למטה

"…לארצות הברית יש המון מזל שעדיין לא התגלתה אף דמות כריזמתית וגם ישרה באותו זמן. כל המנהיגים הכרזמטיים שהיו לנו היו רמאים כל כך גלויים שהם זרעו את זרעי ההרס העצמי שלהם – אנשים כמו מקארטי, ניקסון והמטיפים האוונגליסטים. אם רק יצמח כאן מישהו שבנוסף לכריזמה יהיה מחונן גם ביושרה, מדינה זו תהיה בבעיה המאוד רצינית עקב התסכול, תחושחת ההתפקחות והיעדר כל תשובות קוהרנטיות. מה אמורים האנשים לחשוב כאשר מישהו יאמר להם "יש לי תשובה בשבילכם,"? אז אלה היו היהודים, כאן אלה יהיו המהגרים הבלתי חוקיים והשחורים. יאמר לנו שגברים לבנים הם מיעוט נרדף. יאמר לנו שנצטרך להגן על עצמנו ועל כבוד האומה שלנו. יעשה שימוש בכוח צבאי ותהיה אלימות. זה עלול להפוך לכוח גורף וסוחף. ואם זה יקרה, זה יהיה יותר מסוכן מאשר בגרמניה. ארצות הברית היא מעצמה עולמית. גרמניה היתה מידנה עם עוצמה אולם היו לה גם יריבים חזקים יותר. לא נראה לי שהמצב הזה כל כך רחוק מאיתנו. אם הסקרים נכונים , הרי מי שיקח את הבחירות הבאות לא יגיע מהרפובליקנים אלא מהקצה הימני שלהם, הימין המוטרף.

"מעולם לא ראיתי דבר כזה בימי חיי" מוסיף חומסקי. "אני מספיק מבוגר כדי לזכור את שנות השלושים. כל המשפחה שלי איבדה את פרנסתה. המצב היה הרבה יותר גרוע מאשר כעת. ברם, היתה לנו תקווה. לאנשים היתה תקווה. המפלגה הקומוניסטית התארגנה אז. אף אחד לא רוצה לדבר על זה יותר אבל הקומוניסטים אז, היו חוד החנית של עבודה מאורגנת וזכויות אזרחיות. אפילו משהו כמו חופשה שבועית שאורגנה לדודה המובטלת שלי. היו לנו חיים. אין דבר כזה היום. הלך הרוח של האומה כיום הוא מפחיד. רמת הכעס, התסכול והשנאה כלפי המוסדות לא מתארגנת באופן קונסטרוקטיבי. זה מתגלגל אל עבר פנטזיות הרסניות"

אפשר לסלוח לחומסקי על הקטע של המפלגה הקומוניסטית, אבל הכיוון שהוא מצביע עליו מעניין מאוד, בהתחשב שהכל נאמר ב-2010, לפני שאובמה נבחר בפעם השניה.

 

למי שרוצה לבדוק את התרגום – הנה הקטע באנגלית.

“The United States is extremely lucky that no honest, charismatic figure has arisen,” Chomsky went on. “Every charismatic figure is such an obvious crook that he destroys himself, like McCarthy or Nixon or the evangelist preachers. If somebody comes along who is charismatic and honest this country is in real trouble because of the frustration, disillusionment, the justified anger and the absence of any coherent response. What are people supposed to think if someone says ‘I have got an answer, we have an enemy’? There it was the Jews. Here it will be the illegal immigrants and the blacks. We will be told that white males are a persecuted minority. We will be told we have to defend ourselves and the honor of the nation. Military force will be exalted. People will be beaten up. This could become an overwhelming force. And if it happens it will be more dangerous than Germany. The United States is the world power. Germany was powerful but had more powerful antagonists. I don’t think all this is very far away. If the polls are accurate it is not the Republicans but the right-wing Republicans, the crazed Republicans, who will sweep the next election.”

“I have never seen anything like this in my lifetime,” Chomsky added. “I am old enough to remember the 1930s. My whole family was unemployed. There were far more desperate conditions than today. But it was hopeful. People had hope. The CIO was organizing. No one wants to say it anymore but the Communist Party was the spearheadfor labor and civil rights organizing. Even things like giving my unemployed seamstress aunt a week in the country. It was a life. There is nothing like that now. The mood of the country is frightening. The level of anger, frustration and hatred of institutions is not organized in a constructive way. It is going off into self-destructive fantasies.”

מודעות פרסומת

אז גם זה קרה

פורסם: 09/11/2016 ב-Uncategorized

ובכן.

  1. חוכמת ההמונים – מסתבר שלא.
  2. הכי מעצבן שאי אפשר לומר עכשיו – האמריקאים הדבילים האלה, תראו את מי הם בחרו. אנשים שגרים במדינה שראש הממשלה שלה הוא נתניהו, לא יכולים להגיד כלום.
  3. אז בעצם זה בסדר להיות שקרן, עבריין מין ורמאי? אני רואה בעיה די רצינית בבתי ספר בארצות הברית מהיום
  4. וגם מסתבר שלא רוב האנשים בארצות הברית הצביעו לטראמפ.
  5. דבריו של טראמפ בנאום הניצחון על אחדות ועל איחוי הקרעים – זה כמו שביבי יבוא לדבר בעצרת לזכר רצח רבין על דמוקרטיה ועל כך שצריך להתמודד עם הסתה ואלימות פוליטית.
  6. אז כל האנשים שהצביעו לטראמפ עשו דווקא ל"ממסד". זה כמו לחתוך את האף כדי לעצבן את הפרצוף.
  7. הוא אמר שהתקשורת מושחתת, וה-FBI מושחתים ובתי המשפט מכורים וכולם מרמים. עכשיו הוא יצטרך לעבוד איתם.
  8. אז באמת זאת הדמוקרטיה שרוצה להנחיל לעולם ערכים של שיוויון וחירות וצדק?
  9. ומה בעצם שווים כל הניתוחים , הסקרים וכל כלי התקשורת שתפקידם הוא לשקף את המציאות?
  10. הוא הרי לא יבנה חומה והוא לא יבטל הסכמי סחר והוא לא יסלק את המהגרים. אז מה הוא כן יעשה בעצם?

ומה שהכי מדכא כמובן הוא שהמחנה הליברלי בארצות הברית לא יתגייס נגדו כמו שהתגייסו שם כל הימנים והרפובליקנים נגד הילארי ונגד אובמה. מה זה משנה? עוד מעט יצא אייפון חדש והקפה האורגני הוא ממש מעולה.

…שמה שקורה בשטחים נשאר בשטחים.

…ושמדובר רק בעשבים שוטים ובקומץ

…ושאין קשר בין ראש ממשלה שמדבר על ערבים לפני הבחירות וחבר כנסת שרוצה לעלות עם טרקטור על בית המשפט.

…ושזה בסדר להצביע למפלגת מרכז שתוכל להציע פוליטיקה חדשה.

…וזה בסדר גמור לתמוך באידיאולוגיה וערכים של הקריין מערוץ 2.

…ושהאיום הגדול ביותר על חיינו היא איראן.

…ושהצבא והמשטרה והשב"כ שולטים בנעשה בשטחים.

…ושזה בסדר שיש מערכת חינוך דתית נפרדת שמחנכת לערכים ולאהבת הארץ.

…ושאפשר לתת את משרד המשפטים ואת משרד החינוך למפלגה שמייצגת את האנשים שגרים בשטחים.

…ושאם נעשה חוזה באופן חוקי, והמנהל הצבאי אישר וגם המדינה, אז אפשר לקנות בית בהתנחלות.

…ושרק אם ניתן לצה"ל לעבוד בשקט, הכל יהיה בסדר.

…שאסור למתוח ביקורת על הצבא המוסרי ביותר בעולם, גם אם נהרגו כמה מאות ילדים בעזה.

…ולא, זה לא אותו דבר שצבא מפגיז ושמתנחלים שורפים אפילו שהתוצאה זהה.

…שזה לא הזמן להעמיק את השסעים בעם ושזה הזמן להידברות ולפיוס.

…שאנחנו העם הנבחר ולכן אפשר לוותר על העניין הזה של להיות בן אדם.

…שאלוהים הוא התשובה.

 

אתם טועים.

בקייב

פורסם: 02/08/2015 ב-Uncategorized

קייב יפה מאוד בקיץ. מזג האוויר טוב, הכל ירוק, במרבית הכיכרות יש מספיק צל והקפה טעים.

היה לי קצת זמן לפני הפגישה אצל המפיץ שאני עובד איתו באוקראינה, ולכן עשיתי סיבוב ברגל ליד המשרד שלהם.

יש להם פארק ירוק ויפה ליד.

A nice spot for a picnic

A nice spot for a picnicטוב, 

טוב, זה לא ממש הסנטרל פארק או אפילו הייד פארק. וזה באמת יכול להיות מקום נחמד להסתובב בלב העיר, אלמלא החלק השני  של הפארק הזה.

Baby Yar

כן, כן. באבי יאר. בפעם הקודמת שהייתי שם, זה היה בחורף, הגעתי מכיוון אחר ולמעשה, כשנכנסתי לאתר (אי אפשר כבר לקרוא לזה פארק, נכון?) לא זיהיתי את המקום.  החברים באוקראינה שמו את השלט הזה, ליד האנדרטה.

שלטמה שכתוב כאן זה "בין השנים 1941-1943 נרצחו במקום זה, על-ידי הצוררים הגרמנים למעלה מ-100 אלף איש מתושבי העיר ושבויי מלחמה".

הדחף הראשון שלי היה לרוץ למבנה ליד (המכון לרפואה משפטית, בצירוף מקרים מעניין), להצית אותו על יושביו ולרסס בצבע שחור מגיני דויד ולכתוב "נקמה" באותיות ממש גדולות. שיידעו להם האוקראינים מה זה. אבל אז נזכרתי שאני לא בשטחים והאוקראינים הם לא ערבים בכלל וזה הנאצים שרצחו שם.

באבי יאר, ממש כמו דכאו, נמצאים בלב העיר. אין אדם שחי בזמן ההוא, שיכול להגיד – לא ידעתי מה קורה שם. יש בתים ליד, מקומות עבודה. אף אחד לא יכול היה לומר, לא ידעתי. אבל הם כן יכלו להתעלם ולהגיד לעצמם שזאת לא הבעיה שלהם.

הם לא יכולים וגם אנחנו לא יכולים. להמשיך לתמוך במדיניות הממשלה בשטחים היא כזאת התעלמות. להמשיך לחשוב שמה שקורה בשטחים נשאר בשטחים, זאת התעלמות. ה"עשבים השוטים" מכפר דומא, מוחקים את זכותנו לדבר בשם הנספים. אני מתאר לעצמי שאם ביאליק היה חי היום, הוא היה חושב פעמיים לפני שהיה כותב את זה:

עַל הַשְּׁחִיטָה

 

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י   לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י   –   לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

 

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

 

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

 

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

 

הקפה ביוון הוא טעים. יש להם מין סוג קפה כזה שהם מקציפים קפה על מים עם קרח ומגישים אותו בלי סוכר. כשיושבים בבית קפה באתונה, בקיץ למשל, מאוד נעים לשתות את הקפה הזה ולחשוב על כך שמדינה, שמבלה את מרבית זמנה על חוף הים, ונמצאת בחוב לאומי מאז ימי פריקלס פחות או יותר, היא היא הערש של שיטת השלטון שלנו.

וזה, חברים, מגיע אלינו מהאנשים שהחליטו שסוקרטס משחית את הנוער והצביעו ברוב קולות שהוא צריך להתאבד בשתיית רעל. אני לא חושב שמאז הצלחנו לעשות יותר ריאליטי מזה. אבל, אם אנחנו מאמינים לאיטלקים שזורקים דברים ממגדלים עקומים, אז למה לא לאמץ שיטת שלטון ממדינה שאמנם המציאה את המרתון ואת האולימפיאדה, אבל בהחלט לא מתאמצת לצאת לעבודה ולהחזיק את עצמה בלי סיוע.

מה שעבד בעיר הקטנה אתונה, ללא שיתוף עבדים ונשים (כמובן), צמח והפך לרעיון שמונח בבסיס מה שאנו קוראים לו התרבות המערבית. למעשה מציג המודל הדמקורטי את תמונת המראה של המודל התיאוקרטי – מקור הסמכות בדמקורטיה הוא רצון העם שמנוסח בצורת חוקים, בעוד שבמודל הדתי, החוקים הם רצון האל והשליטים הם אלה שמפרשים רצון זה.

עושה רושם שהרעיון הדמקורטי, הוא בעצם רעיון אידיאלי – יעד שיש לשאוף אליו – ולא שיטת שלטון אמיתית ואם נשווה את המדינות הדמקורטיות אחת לשניה וגם לדמוקרטיה היוונית הקלאסית, לא נמצא הרבה משותף. אני חושד, שעמוק עמוק, בתוך תוכנו, אנחנו מבינים שהדמוקרטיה מנוגדת לטבע האנושי.

זה וכסף כמובן.

אתם הרי יודעים מצויין למה אני מתכוון. כסף קונה זכויות וכסף מפר את העיקרון השיוויון הבסיסי שמונח ביסוד הדמוקרטיה. אני לא הולך לספר לכם סיפורים קומוניסטיים או אוטופיים, אולם, אנחנו בכל יום, בעזרת הכסף שיש לנו או אין לנו, קונים לעצמנו זכויות – פנאי, זמן, הורות, השכלה ועוד ועוד.

מנגנון הכסף הוא למעשה עדות לחוסר האמון שיש לנו באנשים אחרים. ולכן, יש לנו את הגורם המתווך, בנוסף לאמון קונה גם זכויות.

ההוכחה הטובה ביותר לטענה שלי היא חווית בית המלון.

במהותו הצרופה ביותר, בית מלון הוא מכונת זמן ענקית שמחזירה אותנו לימים שהיו לנו משרתים. בבית המלון, לוקחים לי את המזוודות, מובילים אותי לחדרי המסודר, הדלתות נפתחות רק עבורי וארוחת הבוקר צהריים וערב מגיעה אלי לחדר מתי שאחפוץ.

מנקים את החדר שלי, מכבסים לי את הבגדים, בקומת הלובי יש מספרה והקונסיירז' עומד לרשותי כדי להגשים כל רצון או גחמה שאני רוצה. תמורת תשלום, כמובן.

בכל פעם שאתם יוצאם לנופש, אתם הופכים לבעלי האחוזה, לרוזנים בארמון ולאצילים מאחוזת דאונטאון. אדונים ומשרתים.

וזה כל כך, כל כך, נעים. הפינוק הזה, היעדר הצורך לשתוף כלים לאחר האוכל, האפשרות להשאיר את המגבת על הרצפה כדי שייקחו אותה ויביאו חדשה…הכריות הצחורות… וכל זה נעשה על ידי מישהו שהוא לא אנחנו. וההבדל היחיד שזה לא אנחנו טמון בשקלים שלנו. הצירוף הזה של המשרתים שעובדים עבורך, בצירוף הכסף שיש לך, גורמים לתחושה שזה מגיע לך. כי אתה עובד כל כך קשה. ומגיע לך שיפנקו אותך ויתייחסו אליך יותר טוב, כי אתה הוא זה שמשלם.

אנחנו לא רוצים דמוקרטיה כי אנחנו לא באמת רוצים שכולם יהיו כמונו, יקבלו את מה שאנחנו מקבלים ויהיו שותפים שלנו.

אז בפעם הבאה שאתם כועסים על בהמת שוקלד שבאה בדרישות או לאיזה ערס שמתפרע ורוצה שיפתחו לו את החדר, תפסיקו. הם לא חסרי תרבות והם לא לא מנומסים.

הם פשוט רוצים תמורה לכסף שלהם.

ואם יש לך כסף אז מגיע לך. לא?

 

 

טוב, לא באמת שיש לי רגשות עמוקים כאלה לנשק. תפסה אותי הכותרת בעיתון הארץ ש"מכירות הסייבר עברו את מכירות הנשק של ישראל" .

זאת חתיכת מידע מעניינת קודם כל בגלל שהיא לא נכונה בהגדרה. הכותרת הנכונה יותר היא שייצוא הנשק של מדינת ישראל גדל תודות לייצוא מערכות בתחום הסייבר.

אם יש דבר שראשי מערכת הבטחון ושרי הבטחון וכל מי שניזון מנשק ונגזרותיו צריך להודות לו בכל יום ויום (כולל בבית הכנסת ביום שישי) הוא הסייבר.

אני אסביר.

פעם, היה איום של צבא. הסורים על הגדרות ויש להם מטוסים וטנקים וחיילים. אז גם אנחנו צריכים כאלה ואז זה די פשוט. להם יש 100 טנקים, אנחנו נעשה 200 ואז ננצח את הסורים. למצרים יש 1000 מטוסים, אז לנו יהיו 1200 ואז ננצח את המצרים. הלוגיקה כאן די ברורה – מערכות מול מערכות, אנשים מול אנשים.

השלב הזה עבר. כיום, אין לנו איום של צבא קונבנציונלי. אז איך אפשר להצדיק מנגנון, ואיך אפשר להצדיק השקעות נוספות בנשק, אנשים וציוד? עוברים לשלב האיום הלא קונבנציונלי, והנשק האסטרטגי. כאן יש יתרון עצום מכיוון שלא רק שהאיום מפסיק להיות קונקרטי (כי אף אחד לא יודע באמת למי יש נשק לא קונבנציונלי ומהו איום אסטרטגי) וגם מכיוון שהקשר מפסיק להיות לינארי (יותר טנקים ומטוסים). ואז אפשר לגייס כספים ומשאבים לפרוייקטים מהסרטים (מלחמת הכוכבים האמריקאית, הנשק הלא קנבנציונלי של סדאם).

אבל גם זה לא משהו כי אפילו הפסיכופטים הגדולים ביותר לא ששים להשתמש בנשק להשמדה המונית ולממש איומים אסטרטגיים (אולי בגלל שגם אצלם יש גנרלים ומומחי בטחון שמספרים להם סיפורים).

במובן הזה, ארגוני המחבלים למיניהם הציבו אתגר יוצא מן הכלל בפני ה"מומחים הצבאיים" וזאת מכיוון שהם לא משתמשים בנשק משוכלל, וגם אם יורים עליהם נשק מונחה מתוחכם זה לא עוזר, כי הם מתחבאים במנהרה שאותה הם חפרו בטוריה של 10 שקל וקצת פיתות ובצל. אז פתאום יש בעיה – איך להצדיק קניית מטוסי סילון בעשרות מיליונים כאשר האיום שלך הוא פועלים שחופרים מנהרות בעזה?

ואז הופיע הגביע הקדוש של הסייבר. הסייבר הוא האיום המושלם. למעשה כל מחשב יכול לשמש למתקפת סייבר. ובגלל האינטרנט, בכל מקום, יכול להיות מחשב שיכול לשמש למתקפת סייבר. וזה עוד לא הכל! הרי הסייבר הוא התקפה על מערכות מידע – אתם יודעים זרם של ביטים, קבצים וכל הדבר הזה שקוראים לו טרפיק – וזה הרי יכול להיות כל דבר, כל קובץ כל תמונה וכל זרם של אפסים ואחדים שמגיע מסווה כך או אחרת.

כי סייבר זה לא סתם הזמנה מנסיך ניגרי לעזור לו עם מיליונים בחשבון הבנק. הסייבר במיטבו (ואני מבקש מאוד לשים לב לניסוח) הוא איום על הבטחון הלאומי. לכן, סייבר יכול להיות הגנה מפני גנבי סיסמאות וגם הגנה על מערכות מידע של בתי זיקוק וגם של בקרת רמזורים וגם במקורות וגם במעליות.

סייבר יכול להיות כל דבר, בכל מקום.

לכן, כל מערכת שמחוברת לאינטרנט היא יעד להתקפה או להגנה. לכן, ממש כמו באג אלפיים, צריך למגן הכל במסגרת הסייבר. כי אין לדעת מה יקרה ומאיפה תגיע ההתקפה. ומכיוון שאנחנו חיים בעידן המידע – זה יהיה לנצח! כי כל עוד נרצה אינטרנט ושלט רחוק, יהיה מקום לאיום סייבר. אנחנו נוכל לברוח, אבל לא נוכל להתחבא.

עכשיו, אני מקווה שאתם מתחילים להבין את הבוננזה שהסייבר מהווה עבור משרד הבטחון. אם האיום הוא בכל מקום ובכל דבר, אז חייבים תקציבים לכל מקום ולכל דבר. והמטרות? כל מקום וכל דבר. כמה כסף? נתחיל בהמון ולאט לאט נבקש עוד ועוד. והדבר הקסום ביותר – זה סודי. כל כך סודי שאסור לספר לאף אחד, בטח לא לחארות האלה במשרד האוצר וגם לא לועדת הבטחון. סוגרים את זה בשקט כי יד לפה, רגל לאוזן.

אז תעזבו אתכם מצדק חברתי וממחירי הדירות. הסייבר קם עלינו לכלותינו.

שקט, מקלידים.

 

בחייו של כל גרפומן מתחיל, מגיע שלב הפוסט הארוך. בפוסט הזה יש הרבה מילים, כך ששתו הרבה מים. קדימה, מתחילים.

 

אנשים לא אוהבים אי ודאות. רוב האנשים שאני מכיר מעדיפים לדעת מה עומד לקרות, מה השעה, איזה תאריך היום ומה המרכיבים של היוגורט שהם אוכלים. הם גם אוהבים לדעת מה קורה מחר בבוקר, איך נוסעים לחבצלת השרון ובכלל, מה יהיה.

הידיעה הזאת מקטינה את רמת החשש מכיוון שבדרך כלל, אנשים חוששים ממה שהם לא יודעים. זה נכון כמובן חוץ מהביקור אצל רופא שיניים – שם אנחנו יודעים בדיוק מה עומד להתרחש, ואולם גם לאחר שהרופא מפרט את כל פרטי הטיפול, רמת החרדה מרקיעה שחקים.

אני מניח שאצל אימהות יהודיות ופולניות (אני משתתף בצערם של אלה שהאימא שלהם משלבת את שתי התכונות), לא משנה מה הן יודעות, ולא משנה מה הן חושבות שהן יודעות, רמת החרדה שלהן נובעת מן העובדה שהן יודעות בוודאות מה עומד לקרות, וזה תמיד יהיה לא טוב וייגמר בבכי, ולצערן אף אחד לא מקשיב בקולן. ולמרות שהן יודעות בוודאות מה יקרה, רמת החרדה לא נופלת בשום פנים ואופן גם אם התסריט הגרוע מכל (למשל דלקת ריאות משולבת בדלקת קרום המוח כתוצאה מיציאה החוצה עם שיער רטוב בלי סוודר, אחרי מקלחת) לא התרחש. זה לא אומר שזה לא יקרה.

במובן מסוים, גם זאת דרך להתמודד עם הגורם אי-הוודאות שהוא הדבר הוודאי ביותר בחיינו (כן, המשפט הזה עושה שכל, תקראו אותו שוב) או, אם תרצו, למצב האנטרופיה התמידי שבו אנו נמצאים (יחד עם היקום כמובן). המפץ הגדול היה, וכל הדברים ביקום, החל באלקטרונים וכלה בזכייה שלכם בלוטו מתרחקים דקה, דקה, יום אחר יום. ברגע שהאימא היהודייה ו/או הפולניה יודעות ששום דבר טוב לא ייצא מזה, הן מקטינות בצורה דרמטית את רכיב אי הידיעה בחיים שלהם וזה, בתורו, מאפשר להם מיד להיכנס למצב הסקת המסקנות – כי הרי אם הייתם מקשיבים להן כשהן אמרו לכן מה לעשות, זה לא היה קורה.

החשש מפני הלא נודע קדום לפחות כמו האנושות עצמה. הניסיון העצוב של אנשי המערות הראה שדברים שאתה לא יודע מה הם, בדרך כלל גורמים לך למות באופנים מכאיבים למדי. ולכן, לא קוטפים כל דבר ביער ומכניסים לפה וזה גם לא רעיון טוב, לגשת למערה שאתה לא מכיר ולבדוק מה יש בפנים. הסקרנות, במרבית המקרים, לא השתלמה לאדם הקדמון והרגה אותו וגם את החתול שהתלווה אליו. יחד עם זאת, האנושות הפיקה הרבה תועלת מאותם אלה, שמשום מה, החליטו להתעלם מהאימא הפולניה שלהם ולעשות משהו לא נודע. במקרה הרע, השבט למד עוד דבר שאסור לעשות (לא ניגשים לנמר ומושכים לו בזנב או, לא מרימים נחש שחור ששוכב בשיחים) ובמקרה הטוב, החיים השתנו בצורה משמעותית, כי למשל, בניגוד לאמונה הרווחת, אפשר לאכול את מה שנופל לתרנגולת מהתחת וזה גם רעיון טוב, לשים דברים על האש.

שני דחפים חזקים התקוטטו ביניהם וממשיכים את המאבק הזה גם כיום – החשש מפני הלא נודע והצורך להסביר את מה שקורה. אנחנו מניחים שיש סיבה ותוצאה – השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, אנשים נולדים ומתים הצמח נובט, פורח ונובל – הטבע מציג לנו דוגמאות רבות למחזוריות שהיא, לכאורה, מייצרת תחושה שלכל דבר יש סיבה (זה הזמן להיזכר במה שלמדתם בסטטיסטיקה, ואולי גם באדונים הייזנברג ושרדינגר, כדי לפקפק קלות בנכונות המשפט הקודם) ולכן, כל המקרים החריגים שלכאורה, אין להם סיבה, דוחפים אותנו לחפש הסבר למה שקרה – כי יש סיבה לכך שקיבלתם קנס על מהירות. כי אם הייתם יוצאים בזמן, לא הייתם נוסעים בקיצור הדרך ולא הייתם נתקעים בפקק ולא הייתם לחוצים להגיע ולכן לא הבחנתם בשוטר עם מד המהירות. ברור!

הפחד מפני אי הידיעה, הפחד מפני מה שנמצא מאחורי דלת מספר שלוש (ודרך אגב, זה מה שצריך לעשות כשמציעים לכם את האפשרות לשנות את הבחירה שלכם במשחק טלוויזיה), החשש מפני מה שלא נמצא בהישג ידנו, כל הפחדים כולם – מכריחים אותנו "לשחק על בטוח", לחזור על מה שכבר עשינו, כי זה "עבד" וגם לחפש הסברים.

לפעמים, אנחנו יודעים מה קורה (יצאנו בלי סוודר למרות שאימא שלנו אמרה לנו) והרי אימא תמיד צודקת אז אם לא לקחנו סוודר, גרמנו לדלקת הריאות. לפעמים, אנחנו לא יודעים ואז אנחנו רותמים את המורה הגדול שבפנים – הדמיון המופרע שלנו – ומייצרים הסברים. לפעמים, יש בסביבה שלנו, מישהו עם דמיון מופרע וגם היכולת לספר סיפור, ואז, אנחנו מאמינים לו. טוב, אני יודע מה אתם רוצים להגיד עכשיו – משהו בכיוון העניין הכפייתי הזה של אזכור האימא כל פיסקה. אז קודם כל, אל תאמינו לכל שטות שאיזה יהודי מוינה שעשה סמים ופנטז עם הרצל אמר ושנית, אין לי שום בעיה עם אימא שלי ותמיד כשלא לקחתי סוודר אז דאגתי להגיד לה שהצטננתי ופעמיים איבדתי את הסוודר שלקחתי. אז הכל בסדר. באמת.

לקח לי כמעט 700 מילה להגיע לעניין הזה של האמונה (כן, כן, תעתיקו את זה עכשיו לוורד ותראו. אז אין לכם בעיה לבדוק אותי על העניין השטותי הזה אבל להטיל ספק במה שמספרים האנשים מהבנק על הכסף שלכם, או לפוליטיקאים שמספרים לכם כמה הכל יהיה קסום כשתבחרו נכון, זה לא).

אז כן, אמונה. ההיפך הגמור מידיעה. כי אם יש משהו שאתם יודעים אז אין צורך להאמין שכך הוא הדבר, נכון?

אני לא אתפתה להיכנס עכשיו לסיפורים שהפילוסופים מספרים לגבי מה נכון ומה לא נכון ומה אמת ומה לא – גם מכיוון שאני אצטרך לכתוב 100 מיליון מילים וגם מפני שעל כל פילוסוף יש פילוסוף שאומר בדיוק את הדבר ההפוך והמשותף לכולם הוא בדיוק דבר אחד – חוסר ידיעה. מרבית התפיסות הפילוסופיות שגורמות לאחיזה מוזרה כל כך אצל אנשים רבים כל כך, נוסחו בעידן אי הידיעה. כן, כן, פעם, לפני המיקרוסקופ, לפני מאיץ החלקיקים ולפני הצעד הקטן לאדם ולקפיצה הגדולה כל כך לאנושות (דרך אגב, אם כבר פעם קפץ מישהו ורצה לומר משהו שמבוסס על עובדות, אז שרפו אותו או גרמו לו להתחרט על היום שנולד ולהתנצל קשות, או, החרימו אותו לנצח נצחים. מי שיודע על מה אני מדבר, כל הכבוד. כל האחרים, כנסו לויקיפדיה).

פילוסופים, אמהות פולניות, רבנים, כמרים, אימאמים וגורוים – כולם אותו הדבר. הם אוהבים אתכם, הם יודעים הכל והם רוצים שתעשו את מה שאומרים לכם, בלי לפקפק וכולם בלא יוצא מן הכלל (חוץ מאמא שלי כמובן. טוב, גם שלכם, אל תהיו לי כאלה רגישים פתאום, אפשר לחשוב מתי צלצלתם לאימא לאחרונה?) לא יודעים על מה הם מדברים. הדרך שלהם לגרום לכם להמשיך לקבל את הסיפורים שלהם במקום אמת היא על-ידי כך שגם אתם לא תדעו.

כי הספק הוא אויב האמונה. העניין הקטן הזה של "למה" הוא אסון הטבע לאנשי האמונה – בין אם מדובר בכומר או איש מכירות, יועץ השקעות בבנק, אסטרולוג או הומיאופטית.

אני מזמין אתכם לקחת כל אמונה או כל דבר שאתם מאמינים בו או סיפור שאתם חושבים שהוא אמיתי אבל בעצם מבוסס על איזה דילוג קטן על פרט או שניים, ולשאול למה. אחרי מספיק פעמים, כמו ילד קטן, אתם תגיעו לשאלה שלא תהיה עליה תשובה. וזה יהיה התער שלכם לבחינת אמיתות דברים, סיפורים או אמונות. ברגע שמישהו, ששאלתם אותו למה, פולט את אחד מצירופי הדברים האלה:

  • ככה זה
  • אחי, תאמין לי, זה נכון
  • כי זה כתוב ב (תבחרו את הספר, האתר, העיתון או תוכנית הריאליטי האהובה עליכם)
  • כי (תכניסו כאן את שם הפוליטיקאי/אלוף/רב/מנכל/כלכלן/אסטרולוג/טאלנט טלוויזיה אהוב עליכם) אמר
  • כולם עושים את זה/מאמינים בזה/אומרים את זה
  • זה מה שאני חושב
  • אתה לא שואל למה על (תכניסו כאן את האל/הפילוסופיה האהובה עליכם)
  • אם אתה שואל אותי סימן שלא הבנת שום דבר
  • זה עניין של מנטליות.

אתם תדעו שהגעתם לערימה גדולה של מה שפרה אוהבת להשאיר בשדה וממה שמתפרנסים הרבה מאוד פרסומאים, פוליטיקאים, רבנים, אלופי צה"ל ויועצי תקשורת.

מדי פעם, אתם נתקלים באנשים שאומרים שהם "לא יודעים" ומרגישים די בנוח עם העניין הזה. קרוב לודאי שמדובר במדענים, מהנדסים או אנשים מבוגרים שכבר התנסו בדבר או שניים בחיים שלהם ושרדו לספר על זה. מדענים אומרים שהם לא יודעים כי הם כנראה לא יודעים או שהם פשוט אוהבים להיות במצב הזה – כי כשהם לא יודעים משהו, הם הולכים למעבדה, שורפים או מפוצצים דברים, או שפשוט משחקים עם הרבה מאוד ציוד מגניב. ואז הם לומדים משהו אבל אחר כך הם כבר לא יודעים עוד הרבה מאוד דברים חדשים…ואז שוב למעבדה המגניבה. הם אוהבים לא לדעת, כי לדעת, זה כבר מצ'עמם. מישהו עבר עשה את זה קודם. צריך להתקדם.

מהנדסים לא יודעים, כי הם לא בדקו את זה והם לא ראו את זה עובד או שהם לא הריצו על זה איזה אנליזה נומרית מסוג כשלהו. כי הקטע עם המהנדסים זה שהם עובדים רק עם דברים שהם יודעים – וזה בדרך כלל כולל חוקי פיזיקה (שעובדים, בכל מקום, זה לא הפרקליטות ולא הכנסת. חוקי הטבע עובדים ואי אפשר לא לציית להם. ומי שמנסה לא לציית להם, מצטרף לשורה ארוכה של אנשים שמציקים לנחשים ונמרים) או כימיה או מתימטיקה. ואם כבר מזכירים את חוקי הטבע (זה במקום לכתוב כל פעם פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, ועוד ועוד) אז מה שנפלא בהם זה שללא קשר למה שאנחנו מאמינים בו וללא קשר אם אנחנו יודעים עליהם משהו – הם עובדים. לגבי האנשים המבוגרים – ברגע שאתה יושב עם חבלן שיש לו אמנם פלוס מינוס כ-10 אצבעות, אפשר להניח שהוא יודע על מה הוא מדבר כשהוא מספר איך מפרקים מטענים וחפצים חשודים. כי ביסודו של דבר, חלק גדול מהאצבעות שלו מלמדות על שכר הלימוד ועל עובדות כלשהן, שאיתן מורכב להתווכח.

כל הסיפורים האלה מכוונים למטרה מסוימת (כן, אני יודע שניחשתם, אתם חכמים) והיא כמובן לנסות להסביר את האנומליה הזאת שקוראים לה יהודים.

הא?

קודם כל אני מבקש שיצביע מי שניחש שזה הכיוון שאני הלכתי אליו. ידעתי. אף אחד לא הצביע. ברור. אמרתי לכם. אני כמו אימא יהודיה. אם הייתם קוראים את מה שכתבתי קודם אז ברור היה לכם שאתם לא יודעים.

טוב, נו.

בקיצור, היהודים.

הטענה שלי היא שהעם היהודי הוא אנומליה של ההיסטוריה האנושית, מוטציה, אם תרצו. תיאורטית לפחות, אם היהודים היו כמו כולם, אז גרף הקיום שלהם היה כמו מרבית האומות שעלו וירדו מהרצף ההיסטורי – או שהם הצליחו תקופה מסוימת ואז נעלמו, או שהם הפכו למשהו אחר, התמזגו עם אחרים…אבל לא, לא היהודים. על ציר הזמן, הם פחות או יותר נשארו פחות או יותר אותו הדבר – שונים מכל האחרים.

התיאוריה שלי היא וכמובן שהיא טעונת הוכחה (למרות שביננו, אתם יודעים שאני צודק. עובדה, הגעתם עד לכאן, ולא היו לכם השגות דרמטיות על מה שכתבתי.) היא שהיהודים הם העם היחיד שחי בתנאי אי ודאות מוחלטים. אם יש דבר שעובר כחוט השני דרך ההיסטוריה היהודית הוא היעדר הודאות המוחלט שבו הם חיו.

אני לא הולך לעבור על כל ההיסטוריה היהודית, אבל אני חושב שהאנשים הרציניים בתחום (הכוונה להיסטוריונים ולא לאנשים שבגלל שיש להם זקן וכיפה או שהם גרים בקראוון בשטחים אז הם מומחים ליהודים) יסכימו איתי שלאורך כל תולדות העם היהודי לגווניו וסוגיו, הוא היה:

  • נתון בסביבה רבת איומים ולא יציבה
  • נמצא בתנאים קשים מבחינה הישרדותית
  • לא היה אדון לגורלו
  • היה אדון לגורלו אבל נתון לשליטת אנשים עם שיקול דעת בעייתי.
  • תנאי הסביבה האלה יצרו מצב שבו היהודים היו חייבים להתמודד עם אי ודאות משמעותית בכל תחומי החיים שלהם, לאורך זמן, בסביבות שונות לחלוטין.

אם יש משהו שהאבולוציה מלמדת אותנו הרי שמי שורד בסוף הוא זה שמצליח לבצע את ההתאמה הטובה ביותר לתנאים המשתנים. לבעלי חיים יש סביבת חיים יציבה יחסית – מקורות המזון שלהם ידועים, האיומים ידועים גם כן ותנאי הסביבה הם קבועים יחסית.

בני האדם מסתגלים טוב יותר לשינויים ולכן מסוגלים לחיות בכל פינה כמעט של כדור הארץ. והיהודים עושים את זה לאורך זמן, בסביבה שבה בנוסף לתנאים השונים, גם התנאים שנוצרים על-ידי בני האדם בסביבה שלהם, משתנים כל הזמן.

התוצרים של האנומליה הזאת מרתקים. קודם כל, ברור לחלוטין שהיהודים שחיים היום הם תוצר של ברירה אנושית (לא טבעית), בלתי רגילה. כלומר, מי ששרד הם אלה שהסתגלו במהירות הרבה ביותר לתנאים המשתנים, בדרך כלל מאוד לא לטובה, וששיכללו את היכולת להתמודד עם אי ודאות ועם סביבה משתנה, כנתון קבוע (וזה מיד מסביר את כל פרסי הנובל, והסטארטאפים והלווינים והטפטפות וכאלה).

תוצר נוסף הוא גם העניין של האמונה ושל המונוטאיזם שהיהודים המציאו. במבט לאחור (רציתי לכתוב רטרוספקטיבה אבל הרפרנס לאשת לוט דיבר אלי יותר), זה הרי ברור שההסבר היחיד לכל מה שקורה ליהודים באשר הם, בכל תקופת זמן שהיא, הוא אלוהים, שנמצא בכל מקום, הוא לא נראה, הוא בחר אותנו מכל העמים ואין שום דרך לדעת למה הוא עושה את מה שהוא עושה אבל זה הקטע שלו, הכל נהיה בדברו והוא הסיבה לכל דבר.

תודו שזה אחלה סיפור. והרי כבר לימד אותנו רבנו שרלוק הולמס שברגע שהעובדות מצביעות על הסיפור, ויהיה הוא חסר הגיון ככל שיהיה זאת חייבת להיות האמת.

טוב, לא. זה היה הומור. אתם לא באמת מאמינים שאני מקבל את הסיפור הזה.

אבל עצם המצאת הסיפור הזה בצירוף ההיסטוריה היהודית של הדבקות בסיפור הזה – זה חתיכת דיסוננס, לא? כי אם כל הסיפור הזה של האלוהים לא נכון, אז כל מה שעברנו וסבלנו, זה מה, סתם?

אז זה לגבי הקושי להיפטר מהסיפור הזה.

התוצר השלישי הוא היסוד היצירתי. מכיוון שתנאי הסביבה משתנים תדיר, ומאלצים עם שלם להסתגל לתנאים שונים במידות קושי שונות, לאורך זמן רב, הרי שבכל יום ויום אתה מתאמן בחשיבה יצירתית וחושב איך לפתור אלף בעיות שונות, עם אלף אילוצים ועם משאבים זעומים (קחו ותחילו את זה על כל תקופה בהיסטוריה. אני צודק? נכון שאני צודק? בטח). ולא רק זאת, כי אם גם, נמצאת מספיק אנרגיה לא רק כדי לפתור בעיות קיום יסודיות אלא גם כדי לחשוב על פתרון יצירתי כדי לשנות את התנאים הבלתי נסבלים שבהם אתה חי.

אתם כבר מזהים את הסתירה המובנית, נכון? יצירתיות היא שינוי. שינוי הוא הטלת ספק בקיים, שאלת הלמה האולטימטיבית. ובכל יום ויום יש צורך להטיל ספק ולפעול באופן יצירתי כדי להגיע בחיים ליום הבא.

וכל זאת תוך כדי אמונה די טוטאלית שיש סיבה לכל הדברים.

ובכך טמון הפרדוקס היהודי.

טוב, אחרי שפתרנו את הסוגיה הקטנה הזאת, אפשר לנסות להסביר את מה שקורה היום ליהודים

שזה כמובן אסון היסטורי.

מצבם של היהודים מחוץ לגבולות מדינת ישראל הוא טוב מאוד. הם שבעים, הם תופסים מקום של כבוד בכל הממסדים האפשריים, הם מובטחים מבחינה חומרית ויש להם חופש מוחלט לעשות את כל מה שעולה על רוחם. וזה, מבחינה אבולוציונית הוא אסון מכיוון שתנאי שיווי משקל אינם דורשים הסתגלות ואינם דורשים שינוי. רמת הדריכות לשינוי וגם לזיהוי השינוי בסביבה, הולך ויורד והכישורים ההישרדותיים שהיו חיוניים להישרדות והצלחת היהודים כעם, דועכים. נמרים שבעים לא רודפים אחרי היעלים בסביבה שלהם ופילים גדולים טועים לחשוב שהגודל תמיד קובע.

אם מקבלים את התיאוריה שלי כפי שהיא, הרי שבאופן פרדוקסלי לחלוטין, אנטישמיות היא דבר טוב ליהודים. היא מזכירה להם, מה באמת קורה והיא גורמת להם לחזור ולעמוד שוב על קצות האצבעות. טוב, בקצב הזה אני עוד מעט אגיע לאזור של נועם חומסקי ואתחיל לטעון שהיהודים הם בעצם גורמים לזה בעצמם ושלא צריך להתפלא ששונאים אותם ומפוצצים בתי כנסת, כי הם, היהודים גרמו לזה בעצם. תרגיעו, אני לא הולך לשם ומתכוון להצדיק אנטישמים. אבל, כמו שאף אחד לא אוהב חום גבוה, בסופו של דבר זה אינדיקציה למחלה ואפשר לטפל בה. במובן הזה, האנטישמיות היא תמרור אזהרה ליהודים באשר הם. לא שזה מנחם את הרוגי הפיגועים ואת משפחותיהם.

במדינת ישראל יש לנו פרדוקס דומה אבל מכיוון אחר. אם אתם מסכימים איתי שסביבה משתנה ויכולת להגיב במהירות לשינוי, להסתגל ואף לייצר פתרונות יצירתיים לשינוי המציאות, הם עניין חיוני ליהודים, הרי לפי ההיגיון הזה, הקיום שלנו בישראל כיום, הוא המצב האידיאלי עבורנו. כי אם תחשבו על זה, הדברים החשובים בחיינו כאומה הם לא מוגדרים – לא ברור מיהו יהודי, הגבולות שלנו לא ברורים לחלוטין, אנחנו חיים ללא חוקה וגם ללא סט ערכים, שאמורים לאחד את כל הישראלים. אפשר להוסיף לכך יציבות שלטונית (שאין) ומצב כלכלי (שהוא לא ברור). מסביבנו יהום הסער כל היום ולכן, מדינת ישראל נמצאת במצב שינוי ואי יציבות תמידי.

וזה דבר טוב, לא?

האם באמת צודקים הפסיכים מהימין שטוענים ששלום זה דבר לא טוב ליהודים ושזה לא טוב להיות כמו כל העמים ולחיות בשקט, כמו כולם?

ברור שלא. ולו רק בגלל העניין הקטן הזה שהם לא מזכירים והוא עניין המחיר של אי הודאות. אם בוחנים את זה לעומק, שילמנו מחיר יקר מאוד, בכל תקופה היסטורית, כדי להגיע עד הלום. מה שאני טוען הוא שהתוצר האבולוציוני הנוסף שהשריד את היהודים כעם, הוא העובדה שהם פיתחו (שוב, כתוצאה מכורח) מספר ערכי יסוד שאיפשרו להם לשרוד בכל תקופה. אני יכול להעריך שעקרונות כמו תפיסה קהילתית של נאמנות ואמון יחד עם טיפוח ערכי השכלה ואוריינות, יחד עם הכורח להצטיין ועם שמירה על ערכי מוסר אוניברסליים בסיסיים הצילו בסופו של דבר יותר יהודים מאשר גרמו להיעלמותם.

לכן, לא ניתן להתעלם מן המחיר של הקיום הנוכחי ולו רק בגלל סיבה הישרדותית עקרונית. הטענה שלי בהקשר הזה היא שערכי מוסר חיוניים ממש באותה מידה כמו היכולת להטיל ספק, להסתגל לשינוי ולחשוב באופן יצירתי. במילים אחרות, לא ניתן לייצר את כלי הנשק הטובים ביותר מבלי להבין שאין כזה דבר נשק להגנה בלבד. לא ניתן להפלות בין אנשים מכל סיבה, ולהתעלם מהעובדה שזהו תהליך שמביא לעריצות ופירוק החברה.

אני עוצר כאן ועכשיו כי אמרתי את כל מה שרציתי. כל החוכמולוגים שיתחילו עכשיו לשאול לגבי הפתרון ומה אפשר לעשות ומה אני חושב לעצמי וכל זה – תפסיקו. אם גרמתי לכם לחשוב שתיים וחצי שניות על מה שכתבתי כאן ואם גרמתי לכם לתהות ואולי גם לשאול למה, זה מספיק לי.

כתבתי עד עכשיו 2660 מילים (די נו, לא דיברנו כבר על הקטע של הבדיקה?). זה המון מילים ומי ששרד את זה, אני מסיר בפניו את הכובע. כן, אני מתכוון אלייך אימא יקרה שקוראת כל דבר שכותב הבן הגאון שלה, גם אם זה שטויות.

זה כי אני לובש סוודר ולכן, הכל, אבל ממש הכל יהיה בסדר.