אז התקשורת מדווחת בהרחבה על הפריצה ליאהו וגניבת רשומות של למעלה ממיליארד משתמשים. מעניין שמדובר בחדשות די ישנות מכיוון שהדבר התרחש ב-2013. גם הפריצה לשרתי המפלגה הדמוקרטית דווחה די בדיעבד. בהקשר אחר לחלוטין, אנו מקבלים דיווחים כעת, כי פישמן נמצא בפשיטת רגל כבר מאז ההימור על הלירה הטורקית – כמעט 10 שנים.

אז מה קורה כאן? איך להסביר את העובדה שבין הכיסוי האובססיבי של התקשורת, 24 שעות ביממה, בכל הערוצים, של כל דבר אפשרי, ושל דיווחים חיים וטכנולוגיות שמאפשרות גישה וצפיה ותלת מימד וכאלה, ובין הפער העצום ש"חשיפת" והצגת הסיפורים האלה, שתסכימו איתי, הם די ביג דיל?

אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות.

הם לא יודעים – אמצעי התקשורת לא באמת יודעים מה קורה ולמעשה הם ניזונים אך ורק ממה שנותנים להם – תאגידים, יחצנים ובעלי אינטרס. אם זה המצב, אז זה מעלה הרהורים נוגים על התקשורת ועל היכולת שלה לספק לנו מידע רלוונטי אבל יותר מכך, זה מעלה שאלות לגבי קביעת סדר היום התקשורתי – מי קובע מה יקבל קדימות ומה יקבל כיסוי?

בהקשר הזה צריך לצטט את דאגלאס אדמס שציין בהקשר של הכישורים להיות נשיא (מתוך מדריך לטרמפיסט לגלקסיה) ש"לנשיא הגלקסיה אין כוח אמיתי והוא נמדד ביכולת שלו להסיח את תשומת הלב מאלה שיש להם את הכוח הזה". אנחנו מקבלים סדר יום שהוא כל כולו הסחת דעת מן הנושאים המשמעותיים באמת. ואם אתם לא לא מאמינים לי, אתם מוזמנים לעשות את מבחן אלכסנדר – תבדקו את כל פיסות החדשות ופריטי המידע שנחשפתם אליהם, בערוצי התקשורת השונים ותדרגו אותו לפי מידת ההשפעה על החיים שלכם ולפי מידת הריגוש שהם מספקים. אני כבר יכול להגיד לכם שהתוצאות בשני המדדים תהיינה ביחס של 9 ל-1 – לטובת חוסר הרלוונטיות ומידת הריגוש. כלומר, מרבית הדברים שאתם נחשפים אליהם מאוד מרגשים אבל אין להם שום חשיבות או רלוונטיות לחיים שלכם.

אז אם מדיה היא הסחת דעת הרי היא סוג של בידור לא? ואם זה בידור, אז למה ראש ממשלתנו תוקף את התקשורת כאילו שהיא האיום האיראני?

לעומת זאת, בהנחה שמדובר בבידור, הרי שברור לי שלא לפייסבוק ולא לחברות אחרות, אין באמת מוטיבציה לטפל בנושא החדשות המזוייפות, שמציפות את הרשתות החברתיות. הרי זה לא באמת משנה מה יש בידיעה, כל עוד היא אוספת הרבה צופים ולייקים, או במילים של המדיה הישנה – יש לזה רייטינג.

אפשרות אחרת היא שאמצעי התקשורת יודעים אבל לא מפרסמים. כאן אנחנו נכנסים לעניין הקונספירציות כמובן, אבל אני גם כאן חייב לתהות – האם יכול להיות שתזמון פרסום הידיעות משרת אג'נדה שהיא שונה מ"זכות הציבור לדעת"? האם יכול להיות, במקרה של תקיפת הסייבר של יאהו, שחברת ורייזון רק חיפשה דרך לרדת מהעץ הגבוה של תהליך הרכישה ולכן, הסיפור הזה צף כעת? יכול להיות שמסיבה הפוכה לחלוטין, המנכ"לית, מאריסה מאייר הסתירה את הצפת הסיפור הזה כל כך הרבה זמן, כדי שתוכל לבנות לעצמה אקזיט מכובד?

בהקשר הזה דרך אגב, צריך לציין שני דברים מעניינים. האחד הוא מידת החשיבות שמייחסים לפריצה ליאהו. אם תשימו לב, מדובר במידע של משתמשים ולא מידע של החברה. אז עכשיו נשאלת השאלה – איזה נזק נגרם לחברה כתוצאה מכך? אחרי שנסנן את כל היחצ"נות וה"נזק התדמיתי" אפשר לומר שלחברה, לא נגרם שום נזק. במשך השנים מאז הפריצה, לא גנבו כלום מיאהו ולא פגעו בפעילות שלה. וכאן אני שואל שאלה פשוטה מאוד – מה התמריץ של חברה גדולה, להגן על הפרטים שאתם מוסרים לה?

הדבר השני מתקשר לפריצה הרוסית של שרתי הדואר הדמוקרטיים. אז אנחנו יודעים שפרצו לדמוקרטים אבל אנחנו לא יודעים שלא פרצו לרפובליקאים או לרשת של טראמפ. האם יכול להיות שזה משהו שאין לאף אחד מוטיבציה מיוחדת לכתוב עליו? נניח שאני קבוצת האקרים שקשורה לרוסיה – הרי גם מבלי לדעת איך זה עובד, כאשר הם פרצו – הם פרצו לשני המועמדים כי שניהם רלוונטיים לרוסיה, נכון? אבל מה אם יש קבוצת האקרים שהיא לא מדינתית? האם יכול להיות שאנונימוס או כל מיני חברים אחרים, פרצו לשרתים של טראמפ או לצורך העניין לשרתים של מס הכנסה או של החברות שלו והם הולכים להציף מידע כאשר הוא יהיה רלוונטי? נגיד בסוף ינואר?

באווירה אופטימית זו, נקנח בציטוטים של מזכיר ההגנה האמריקאי לשעבר, מר דונלד רמספלד:

There are known knowns. These are things we know that we know. There are known unknowns. That is to say, there are things that we know we don't know. But there are also unknown unknowns. There are things we don't know we don't know.

ובעברית:

יש דברים ידועים. אלה הדברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים. יש דברים לא ידועים. אלה הדברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים. אבל, של גם את הדברים הלא ידועים שלא ידועים. כלומר, יש דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים.

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

מודעות פרסומת

חסכון לכל ילד

פורסם: 07/12/2016 ב-Uncategorized

עדכון: למקרה שניתקל בנימוק בסגנון של "מדובר בגופים שהם מומחים להשקעה", תוכלו לומר ש:א) זה לא כל כך נכון וב) למדינה היה פעם סידור שבו היא הנפיקה אגרות חוב יעודיות לפנסיה בריבית של 4.5 אחוז. וזה סידור שעבד לא רע כי הוא הבטיח כרית בטחון לקרנות הפנסיה. אני לא טוען שצריך לעשות את זה אבל זה רק מדגים סוג אחד של פתרון אפשרי. יש למדינה מספיק מומחים פיננסיים גם במשרד האוצר וגם בבנק ישראל. והם כבר מקבלים משכורת אז למה שהחסכון לא יהיה נטול דמי ניהול ועמלות?

 

בטח כבר נתקלתם בכל הפרסומים של התוכנית לחסכון לכל ילד. הרעיון הוא שמדינת ישראל תפקיד לכל ילד 50 שקלים בחודש עד גיל 18. הכסף מגיע מהביטוח הלאומי – חלק מקצבת הילדים. כלומר, מייצרים סוג של חסכון חובה לכל ילד.

לא מדובר בסכום גדול אבל זה בכל זאת משהו. לכאורה רעיון נחמד שקל להסביר אותו והוא גם מצטלם יפה. בפועל – לקוחים כסף מהביטוח הלאומי, כלומר מאיתנו וסוגרים אותו בבנק, בחברת ביטוח או בקופת גמל לכמה שנים תמורת ריבית כזאת ואחרת.

במהלך השנים האלה, הכסף הזה סגור לשימוש אבל לא לכולם.

מדינת ישראל משלמת דמי ניהול לבנקים ולגופי ההשקעה תמורת הכסף הזה. במשך כל תקופת הפקדון. לפי גודל הפרסומות שרצות מטעם כל גופי ההשקעה, זה כסף לא רע בכלל.

עכשיו נשאלת השאלה הבאה – אם המדינה רוצה לייצר חסכון לכל ילד, מה מונע ממנה להחליט על סכום (50 שקל בחודש עד גיל 18 ועוד נגיד 4 אחוזי ריבית שנתית) ופשוט לתת אותו בגיל 18 או 21 לכל אחד מהילדים?

למה המדינה נזקקת לשירותי חברות חיצוניות? כי בעצם מה שקורה הוא שבמהלך כל תקופת החסכון, חלק גדול מהכסף הזה (שמגיע מביטוח לאומי אני מזכיר לכם) מועבר כעמלות ודמי ניהול לבנקים, גופי אשראי וגופי השקעה.

אז…המדינה "מייצרת" חסכון לכל ילד, אבל משלמת דמי ניהול לגופים חיצוניים, מתוך הכסף של הביטוח הלאומי? זאת אומרת שבמקום קצבת זיקנה, דמי אבטלה או קצבת ילדים, הכסף נוסע לשורת הרווח של דיסקונט, פועלים, לאומי, פסגות, מנורה, מיטב דש וכל אלה? האנשים הנזקקים ביותר, מממנים את האנשים העשירים ביותר במשק?

טוב, אולי לא הבנתי כל כך טוב את הקונספט.

עדכון – מאז שכתבתי הנה מאמר מעניין מבן כספית.

מיכאל גנור - גאון הרכש

האיש המחייך, עם העניבה הצהובה, לימינו של אביגדור ליברמן הוא מיכאל גנור, בעברו איש נדל"ן שכיום מייצג את החברה הגרמנית תייסןקרופ בעסקה הקסומה של כלי השייט והצוללות.

הוא הולך לעשות הרבה מאוד כסף כך גם החברה הגרמנית. הרבה מאוד כסף למען האמת. לפי גלובס, הוא אמור לקבל 2% מסדר גודל של 1.5 מיליארד דולר, כשהכסף הגדול הוא לאו דווקא בחוזה עצמו כמו בעלויות התחזוקה הרב שנתיות שעשויות להגיע לסדר גודל של 10-15% לשנה.

זה אחלה ביזנס.

באופן עקרוני אין בכך שום רע – אנשים מתפרנסים מכל מיני דברים וגם עושים הרבה כסף וזה בסדר גמור. אבל….

למעשה מדובר בעסקה בין שתי מדינות (לאור המימון של ממשלת גרמניה מצד אחד והגורם הרוכש שזה מדינת ישראל מצד שני) ועסקאות כאלה אפשר לעשות באמצעות מגוון מנגנונים שיש לכל אחת מן המדינות. לישראל למשל יש משלחת רכש של משרד הבטחון באירופה שזה בדיוק התפקיד שלה – לטפל ברכש של ציוד למדינת ישראל. ואם אי אפשר לסמוך עליהם, אולי אפשר להסתייע במשלחת רכש של משרד האוצר בלונדון או בבריסל? למדינת ישראל יש די הרבה אפשרויות כדי לטפל ברכש של ציוד ממדינה כמו מגרמניה.

אני מבין לחלוטין את החברה הגרמנית שהחליטה לארגן לעצמה נציג מכירות בישראל. זה מה שחברות מסחריות עושות כדי לנסות למכור ולהגיע למקבלי החלטות. במובן הזה, ההימור של הגרמנים על גנור הצדיק את עצמו לחלוטין שכן בין חבריו הקרובים אפשר למצוא את שר החוץ בעבר ושר הבטחון בהווה, ליברמן וגם את עו"ד שומרון שעושה בשבילו עבודת קודש משפטית.

קטונתי מלדעת מה סיפר או לא סיפר שומרון לנתניהו ומה ידע או לא ידע הבעל של שרה. בשביל זה יש לנו יועץ משפחתי לממשלה ואת רוני המפכ"ל, שיבררו במהירות וביעילות את כל הפרטים. אני כן רוצה להתייחס לשתי נקודות בסיפור הזה שמאוד מאוד מוכרות לי מכל השנים שבהן עשיתי מכירות ברוסיה ומזרח אירופה.

הנקודה הראשונה היא כמובן ביטול המכרז והנקודה השניה היא מתווך בעסקה. בעסקה מסוג וסדר גודל כזה, שני הדברים לא היו צריכים להתרחש. יש חברות בקוריאה, באיטליה, בגרמניה ובצרפת שמוכרות כלי שייט בכל העולם ואין סיבה אמיתית לא לעשות מכרז – כדי להשיג מחיר טוב, תנאים טובים ובעיקר, לוודא שמה שקונים אכן מתאים לצורכי הבטחון של מדינת ישראל.

במאמר מוסגר צריך לומר שהספינות בסיפור הזה מיועדות לאבטחת אסדות גז פרטיות והתקציב עבורן אמור היה להגיע מתקציב הכנסות הגז ולא מעודפי התקציב של מדינת ישראל (כאן יש סיפור מעניין על האופן שבו הובא הדבר לועדת הכנסת).

וכמו שציינתי קודם, עסקה בין מדינות לא דורשת באמת מתווך. אז מה הסיפור כאן?

טוב, זה די פשוט באופן עקרוני ואני אדגים את זה באמצעות הסיפור על חברת הרכבות אירואקספרס. למי שנוסע לרוסיה בכלל ולמוסקבה בפרט, בוודאי יצא להשתמש ברכבת שמחברת את שדות התעופה במוסקבה למרכז העיר. מאוד שימושי ונוח ועולה פי 4 או 5 מרכבת רגילה. לחברה הזאת יש מונופול ברוסיה על העברת נוסעים משדות התעופה בערים שונות ברוסיה – מוסקבה, ולדיווסטוק, סוצ'י ועוד.

למי שייכת החברה? שאלה יפה. 50% שייכים לחברת הרכבות הרוסית, 25% שייכים לחברת דלתה-טרנס-אינווסט, 17.5% שייכים לאיש העסקים איסקנדר מחמודוב ועוד 7.5% לאיש העסקים אנדרי בוקרב. פעם החברה הזאת היתה שייכת במלואה למדינה אבל כעת הוא דוגמה "לשיתוף פעולה מצוין בין המדינה למגזר הפרטי". אז מי קיבל את כל האחוזים היפים במונופול הקטן הזה?

אני יודע שאתם נפעמים מכל הסיפור הזה ושואלים את עצמכם – למה זה מעניין אותנו? שאלה מצוינת. חברת דלתה-טרנס-אינווסט שייכת לאישתו לשעבר של סגן עיריית מוסקבה, שהוא בתורו, שותף יחד עם הבן של שר התחבורה אקסננקו בחברה שהיא הספקית הרשמית של ציוד ל…נחשתם נכון, חברות הרכבות הרוסית. מנכ"ל חברת הרכבות הרוסית עומד בראש הדירקטוריון של חברת אירואקספרס מצד אחד אבל מצד שני הוא גם זה שבשיתוף עם משרד התחבורה הרוסי ניהל את המכרז למכירת 50% לחברות פרטיות, ולמתן מונופול לחברה על הסעות משדה התעופה.

לפני שנהיה ליקוטסוב (זה זה שאישתו לשעבר היא הבעלים של 25% מחברת הרכבות, זוכרים?) סגן ראש עיריית מוסקבה, הוא התעסק בתחבורה ובין השאר, הקים חברת אופשור קפריסאית (נחשו מי קונסול הכבוד של קפריסין בישראל? רמז, השם שלו מתחיל במיכאל ונגמר בגנור) שהשותף שול היה אחד קריבורוצ'קו שהוא למרבה ההפתעה מנכ"ל חברת אירואקספרס. רגע, הרי גם החברה של הבת של שר הבטחון שלנו היתה רשומה בקפריסין לא?

אפשר להמשיך עם זה עוד ועוד ולקשור עוד ועוד חוליות העיקרון זהה – אנשים שהם בעלי תפקידים במנגנון ממשלתי, עם נגישות לתקציבים, מאשרים תנאים, מרכזים ותקציבים לחברות ששיכות לאנשים שקשורים אליהם ישירות או בעקיפין.

אפשר בכלל להשוות בין מה שקורה שם לבין מה שאולי קרה אצלנו? אני רק מניח את הדוגמה הקטנה הזאת כאן, כדי שתקבלו קצת פרספקטיבה, עם מי יש לנו עסק. וכדי שאולי תשאלו את עצמכם מהי המוטיבציה האמיתית של האנשים שאחראים על הבטחון במדינת ישראל

אז בשיחת הסלון הבאה שלכם שבה מישהו יגיד, ש"טוב אצלנו אין כזאת שחיתות כמו אצל הרוסים" תעירו לו בעדינות שמה שהרוסים עושים עם רכבות נוסעים, אנחנו עושים עם צוללות וספינות עבור צה"ל.

וחשוב מאוד – לא לשכוח לחשוב על החיים עצמם.

אני יודע שזה לא כל כך פופולרי לצטט את חומסקי, עוכר ישראל ידוע אבל קשה להתעלם מקטע זה מדבריו בשנת 2010.

אם יש לכם כח, אז המאמר המלא, נמצא כאן – http://www.commondreams.org/views/2010/04/19/noam-chomsky-has-never-seen-anything

הנה קטע מעניין – תרגמתי מאנגלית. המקור למטה

"…לארצות הברית יש המון מזל שעדיין לא התגלתה אף דמות כריזמתית וגם ישרה באותו זמן. כל המנהיגים הכרזמטיים שהיו לנו היו רמאים כל כך גלויים שהם זרעו את זרעי ההרס העצמי שלהם – אנשים כמו מקארטי, ניקסון והמטיפים האוונגליסטים. אם רק יצמח כאן מישהו שבנוסף לכריזמה יהיה מחונן גם ביושרה, מדינה זו תהיה בבעיה המאוד רצינית עקב התסכול, תחושחת ההתפקחות והיעדר כל תשובות קוהרנטיות. מה אמורים האנשים לחשוב כאשר מישהו יאמר להם "יש לי תשובה בשבילכם,"? אז אלה היו היהודים, כאן אלה יהיו המהגרים הבלתי חוקיים והשחורים. יאמר לנו שגברים לבנים הם מיעוט נרדף. יאמר לנו שנצטרך להגן על עצמנו ועל כבוד האומה שלנו. יעשה שימוש בכוח צבאי ותהיה אלימות. זה עלול להפוך לכוח גורף וסוחף. ואם זה יקרה, זה יהיה יותר מסוכן מאשר בגרמניה. ארצות הברית היא מעצמה עולמית. גרמניה היתה מידנה עם עוצמה אולם היו לה גם יריבים חזקים יותר. לא נראה לי שהמצב הזה כל כך רחוק מאיתנו. אם הסקרים נכונים , הרי מי שיקח את הבחירות הבאות לא יגיע מהרפובליקנים אלא מהקצה הימני שלהם, הימין המוטרף.

"מעולם לא ראיתי דבר כזה בימי חיי" מוסיף חומסקי. "אני מספיק מבוגר כדי לזכור את שנות השלושים. כל המשפחה שלי איבדה את פרנסתה. המצב היה הרבה יותר גרוע מאשר כעת. ברם, היתה לנו תקווה. לאנשים היתה תקווה. המפלגה הקומוניסטית התארגנה אז. אף אחד לא רוצה לדבר על זה יותר אבל הקומוניסטים אז, היו חוד החנית של עבודה מאורגנת וזכויות אזרחיות. אפילו משהו כמו חופשה שבועית שאורגנה לדודה המובטלת שלי. היו לנו חיים. אין דבר כזה היום. הלך הרוח של האומה כיום הוא מפחיד. רמת הכעס, התסכול והשנאה כלפי המוסדות לא מתארגנת באופן קונסטרוקטיבי. זה מתגלגל אל עבר פנטזיות הרסניות"

אפשר לסלוח לחומסקי על הקטע של המפלגה הקומוניסטית, אבל הכיוון שהוא מצביע עליו מעניין מאוד, בהתחשב שהכל נאמר ב-2010, לפני שאובמה נבחר בפעם השניה.

 

למי שרוצה לבדוק את התרגום – הנה הקטע באנגלית.

“The United States is extremely lucky that no honest, charismatic figure has arisen,” Chomsky went on. “Every charismatic figure is such an obvious crook that he destroys himself, like McCarthy or Nixon or the evangelist preachers. If somebody comes along who is charismatic and honest this country is in real trouble because of the frustration, disillusionment, the justified anger and the absence of any coherent response. What are people supposed to think if someone says ‘I have got an answer, we have an enemy’? There it was the Jews. Here it will be the illegal immigrants and the blacks. We will be told that white males are a persecuted minority. We will be told we have to defend ourselves and the honor of the nation. Military force will be exalted. People will be beaten up. This could become an overwhelming force. And if it happens it will be more dangerous than Germany. The United States is the world power. Germany was powerful but had more powerful antagonists. I don’t think all this is very far away. If the polls are accurate it is not the Republicans but the right-wing Republicans, the crazed Republicans, who will sweep the next election.”

“I have never seen anything like this in my lifetime,” Chomsky added. “I am old enough to remember the 1930s. My whole family was unemployed. There were far more desperate conditions than today. But it was hopeful. People had hope. The CIO was organizing. No one wants to say it anymore but the Communist Party was the spearheadfor labor and civil rights organizing. Even things like giving my unemployed seamstress aunt a week in the country. It was a life. There is nothing like that now. The mood of the country is frightening. The level of anger, frustration and hatred of institutions is not organized in a constructive way. It is going off into self-destructive fantasies.”

אז גם זה קרה

פורסם: 09/11/2016 ב-Uncategorized

ובכן.

  1. חוכמת ההמונים – מסתבר שלא.
  2. הכי מעצבן שאי אפשר לומר עכשיו – האמריקאים הדבילים האלה, תראו את מי הם בחרו. אנשים שגרים במדינה שראש הממשלה שלה הוא נתניהו, לא יכולים להגיד כלום.
  3. אז בעצם זה בסדר להיות שקרן, עבריין מין ורמאי? אני רואה בעיה די רצינית בבתי ספר בארצות הברית מהיום
  4. וגם מסתבר שלא רוב האנשים בארצות הברית הצביעו לטראמפ.
  5. דבריו של טראמפ בנאום הניצחון על אחדות ועל איחוי הקרעים – זה כמו שביבי יבוא לדבר בעצרת לזכר רצח רבין על דמוקרטיה ועל כך שצריך להתמודד עם הסתה ואלימות פוליטית.
  6. אז כל האנשים שהצביעו לטראמפ עשו דווקא ל"ממסד". זה כמו לחתוך את האף כדי לעצבן את הפרצוף.
  7. הוא אמר שהתקשורת מושחתת, וה-FBI מושחתים ובתי המשפט מכורים וכולם מרמים. עכשיו הוא יצטרך לעבוד איתם.
  8. אז באמת זאת הדמוקרטיה שרוצה להנחיל לעולם ערכים של שיוויון וחירות וצדק?
  9. ומה בעצם שווים כל הניתוחים , הסקרים וכל כלי התקשורת שתפקידם הוא לשקף את המציאות?
  10. הוא הרי לא יבנה חומה והוא לא יבטל הסכמי סחר והוא לא יסלק את המהגרים. אז מה הוא כן יעשה בעצם?

ומה שהכי מדכא כמובן הוא שהמחנה הליברלי בארצות הברית לא יתגייס נגדו כמו שהתגייסו שם כל הימנים והרפובליקנים נגד הילארי ונגד אובמה. מה זה משנה? עוד מעט יצא אייפון חדש והקפה האורגני הוא ממש מעולה.

…שמה שקורה בשטחים נשאר בשטחים.

…ושמדובר רק בעשבים שוטים ובקומץ

…ושאין קשר בין ראש ממשלה שמדבר על ערבים לפני הבחירות וחבר כנסת שרוצה לעלות עם טרקטור על בית המשפט.

…ושזה בסדר להצביע למפלגת מרכז שתוכל להציע פוליטיקה חדשה.

…וזה בסדר גמור לתמוך באידיאולוגיה וערכים של הקריין מערוץ 2.

…ושהאיום הגדול ביותר על חיינו היא איראן.

…ושהצבא והמשטרה והשב"כ שולטים בנעשה בשטחים.

…ושזה בסדר שיש מערכת חינוך דתית נפרדת שמחנכת לערכים ולאהבת הארץ.

…ושאפשר לתת את משרד המשפטים ואת משרד החינוך למפלגה שמייצגת את האנשים שגרים בשטחים.

…ושאם נעשה חוזה באופן חוקי, והמנהל הצבאי אישר וגם המדינה, אז אפשר לקנות בית בהתנחלות.

…ושרק אם ניתן לצה"ל לעבוד בשקט, הכל יהיה בסדר.

…שאסור למתוח ביקורת על הצבא המוסרי ביותר בעולם, גם אם נהרגו כמה מאות ילדים בעזה.

…ולא, זה לא אותו דבר שצבא מפגיז ושמתנחלים שורפים אפילו שהתוצאה זהה.

…שזה לא הזמן להעמיק את השסעים בעם ושזה הזמן להידברות ולפיוס.

…שאנחנו העם הנבחר ולכן אפשר לוותר על העניין הזה של להיות בן אדם.

…שאלוהים הוא התשובה.

 

אתם טועים.

בקייב

פורסם: 02/08/2015 ב-Uncategorized

קייב יפה מאוד בקיץ. מזג האוויר טוב, הכל ירוק, במרבית הכיכרות יש מספיק צל והקפה טעים.

היה לי קצת זמן לפני הפגישה אצל המפיץ שאני עובד איתו באוקראינה, ולכן עשיתי סיבוב ברגל ליד המשרד שלהם.

יש להם פארק ירוק ויפה ליד.

A nice spot for a picnic

A nice spot for a picnicטוב, 

טוב, זה לא ממש הסנטרל פארק או אפילו הייד פארק. וזה באמת יכול להיות מקום נחמד להסתובב בלב העיר, אלמלא החלק השני  של הפארק הזה.

Baby Yar

כן, כן. באבי יאר. בפעם הקודמת שהייתי שם, זה היה בחורף, הגעתי מכיוון אחר ולמעשה, כשנכנסתי לאתר (אי אפשר כבר לקרוא לזה פארק, נכון?) לא זיהיתי את המקום.  החברים באוקראינה שמו את השלט הזה, ליד האנדרטה.

שלטמה שכתוב כאן זה "בין השנים 1941-1943 נרצחו במקום זה, על-ידי הצוררים הגרמנים למעלה מ-100 אלף איש מתושבי העיר ושבויי מלחמה".

הדחף הראשון שלי היה לרוץ למבנה ליד (המכון לרפואה משפטית, בצירוף מקרים מעניין), להצית אותו על יושביו ולרסס בצבע שחור מגיני דויד ולכתוב "נקמה" באותיות ממש גדולות. שיידעו להם האוקראינים מה זה. אבל אז נזכרתי שאני לא בשטחים והאוקראינים הם לא ערבים בכלל וזה הנאצים שרצחו שם.

באבי יאר, ממש כמו דכאו, נמצאים בלב העיר. אין אדם שחי בזמן ההוא, שיכול להגיד – לא ידעתי מה קורה שם. יש בתים ליד, מקומות עבודה. אף אחד לא יכול היה לומר, לא ידעתי. אבל הם כן יכלו להתעלם ולהגיד לעצמם שזאת לא הבעיה שלהם.

הם לא יכולים וגם אנחנו לא יכולים. להמשיך לתמוך במדיניות הממשלה בשטחים היא כזאת התעלמות. להמשיך לחשוב שמה שקורה בשטחים נשאר בשטחים, זאת התעלמות. ה"עשבים השוטים" מכפר דומא, מוחקים את זכותנו לדבר בשם הנספים. אני מתאר לעצמי שאם ביאליק היה חי היום, הוא היה חושב פעמיים לפני שהיה כותב את זה:

עַל הַשְּׁחִיטָה

 

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י   לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י   –   לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

 

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

 

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

 

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.