ארכיון רשומות מהקטגוריה "Uncategorized"‏

תודו שזאת תמונה מצוינת

כל העולם מתרגש עקב מתקפות הסייבר. מיקרוסופט מאשימה את הממשל, בבריטניה כל בתי החולים הושבתו. בינתיים, מכל הסיפור, החברים עשו בערך 30 אלף דולר. לא סכום קטן אבל גם לא כל כך גדול. מסתבר, שההאקרים ניצלו כלי של ה-NSA, אלה שעוקבים אחרי כולם ואחראים על הבטחון הדיגיטלי בארצות הברית, שמאפשר להם לאתר פרצות במערכות הפעלה, וכך הם ניצלו פרצה שקשורה למערכת הפעלה של מיקרוסופט – וינדוס XP. מעניין שיש הרבה מאוד מערכות ציבוריות שעדיין פועלות על בסיס מערכת ההפעלה שאפילו מיקרוסופט כבר הפסיקה לתמוך בה.

אכן דרמה גדולה. וכמובן, שאנחנו שואלים את עצמנו, איך אפשר להתמודד עם מתקפות הסייבר, והאם זה אי פעם ייפסק.

ובכן. לא, זה לא ייפסק ולא, אל תקראו לזה מלחמה. הסיבה שזה לא ייפסק הוא כי לאף אחד מן המעורבים אין באמת סיבה להפסיק את המשחק.

בזמן האחרון יש לי נגיעה מסוימת לתחום הסייבר ונחשפתי לחלק משיטות הפעולה בענף. אני גם מספיק זקן כדי לזכור ןאת מה שקרה בבאג אלפיים.

אז סייבר. היום, כל מדינה, בצורה כזאת או אחרת פועלת בשני מישורים – היא מנסה לייצר לעצמה יתרונות – על-ידי ניצול פרצות והשגת מידע – למשל, פוטין מאוד שמח לקבל כל מיני מיילים ששולח שר כזה או אחר או לעקוב  כזה או אחר במחשבי פנטגון – הוא מניח שהוא מקבל נגישות למידע חסוי שאמור להעניק לו יתרון. אותו דבר טראמפ. אותו דבר ביבי, או גברת מרקל או כל ראש מדינה אחר.

ולא רק זה, אלא שהם יעודדו את החברים בכל זרועות הביטחון להשיג כמה שיותר יתרונות כאלה. זה אומר תקציבים, חקיקה, עוד ארגונים, עוד ציוד ועוד דיבורים על בטחון לאומי ושדה הקרב העתידי. אם אתם חושבים שאני טועה, נסו לברר מי היחידה הגדולה ביותר בצה"ל כיום (רמז: יש בשם שלה 4 ספרות והיא שייכת לחיל המודיעין).

המישור השני שבו פועלות המדינה הוא המישור ההגנתי – איך להתגונן מכל המדינות האחרות שעושות את מה שהן עושות להן. כל מערכת היחסים הזאת מבוססת על כך שכל מיני ארגונים חשאיים בכל מדינה, מחפשים פרצות וחולשות במערכות מידע – כל מיני באגים וכל מיני תקלות מובנות בתוכנות, שרתים ופרוטוקולי תקשורת.

וכמובן, שאף אחד מהארגונים האלה, לא רוצה לספר על החולשות האלה שהם מצאו, לאחרים. וזה מכיוון שאם הם יגלו, זה יטופל וכך הם יאבדו את היתרון היחסי שלהם. במילים אחרות, הארגונים שאמורים להתגונן מפני התקפות סייבר, שומרות את כל המידע על הפרצות ועל התקלות, כדי שהוא יוכלו להשתמש בהן בעצמן ואין להם שום אינטרס לפרסם את המידע הזה. הם שומרים את הדברים הטובים באמת, לעצמם, כדי שטראמפ יהיה ממש מרוצה ממה שיש להם לספר לו.

אז אם ה-CIA מוצא פרצה במערכת הפעלה של אנדרואיד, הוא לא ממש יספר עליה לגוגל. ואם NSA מוצא תקלה שאפשר לנצל בשרתים או במערכות הפעלה של מיקרוסופט, נחשו למי הם לא יתקשרו, כדי לסדר את זה. היינו מצפים שארגונים כל כך חזקים, עם כל כך הרבה מימון, שהתפקיד שלהם זה לשמור על בטחון המידע והסייבר, לא יישנו בלילה כדי לאתר תקלות כאלה וישתפו פעולה עם החברות כדי שאלה יתקנו הכל מייד, לא?

ובכן, לא.

אז יש לנו מצב שבו מצד אחד, כל ראשי המדינות חושבים שהם מקבלים מידע מגניב והחנונים נהנים מהילת הסודיות וצוברים ניסיון כדי שאחר כך הם יוכלו לפתוח סטארטאפים שמנצלים בדיוק את מה שהם עשו שם, לבד, בחושך. מצד שני, יש האקרים שהבינו שהדבר הטוב ביותר הוא לא לפרוץ לשרתים של חברות אלא לפרוץ לשרתים של ה-NSA כי שם יש את כל הדברים הטובים באמת והמידע הנחוץ כדי לפרוץ וכל מיני מקומות, ויש אותנו, האנשים הרגילים, שלא מבינים בזה כלום וחושבים שזה הכל מאוד מסובך ומתוחכם ושצריך כל הזמן להתקין עוד תוכנות, לעדכן עוד עדכונים ולקנות עוד שירותים מחברות הסייבר.

לאף אחד אין מוטיבציה לפתור את התקלות שבגללן יש אירועי סייבר, מכיוון שכולם, אבל ממש כולם, מתפרנסים מזה ממש מצויין. ולכן, הדרך היחידה שלנו ללמוד על פרצות או על תקלות היא כאשר האקרים שמשתמשים במידע שדלף מ-NSA, מנסים לגנוב כסף מכל מיני מחשבים בעולם.

באופן פרדוקסלי, תודות להאקרים, אנו לומדים על התקלות והחברים במיקרוסופט או בגוגל מסדרים אותם כמעט מייד.

ואיך כזה קשור לבאג 2000? אז זהו. באג 2000 היתה הזדמנות מדהימה לייצר כמויות אדירות של כסף לחברות תוכנה על בסיס צירוף קטלני של פחד וחוסר ידיעה. הבעיה של באג 2000 היתה ש: א)היתה בעיה מוגדרת ו ב) היה לא חלון זמנים. במילים אחרות, לא היה צורך להשקיע שקל אחד נוסף ב-2 בינואר 2000, נכון?

מאז זרמו הרבה ביטים בגלילות והיום אנשי הסייבר הפיקו את כל הלקחים. מעכשיו, אין בעיה אחת, אלא הרבה בעיות שחלקן הגדול הוא לא ידוע ולא ברור. בנוסף, זה לא תחום בזמן, האינטרנט איתנו לנצח והמידע זורם ולכן כל הזמן צריך לנסות לפתור בעיות לא ידועות ולהתגונן מפני תקלות עלומות.

"תמיד תהיה לנו פריז" אומר המפרי בוגרט בקזבלנקה. ולנו, תמיד אבל ממש תמיד, יהיה איום סייבר להתגונן מפניו.

ממש העץ הנדיב שממשיך לתת ולתת ולתת.

מודעות פרסומת

אז התקשורת מדווחת בהרחבה על הפריצה ליאהו וגניבת רשומות של למעלה ממיליארד משתמשים. מעניין שמדובר בחדשות די ישנות מכיוון שהדבר התרחש ב-2013. גם הפריצה לשרתי המפלגה הדמוקרטית דווחה די בדיעבד. בהקשר אחר לחלוטין, אנו מקבלים דיווחים כעת, כי פישמן נמצא בפשיטת רגל כבר מאז ההימור על הלירה הטורקית – כמעט 10 שנים.

אז מה קורה כאן? איך להסביר את העובדה שבין הכיסוי האובססיבי של התקשורת, 24 שעות ביממה, בכל הערוצים, של כל דבר אפשרי, ושל דיווחים חיים וטכנולוגיות שמאפשרות גישה וצפיה ותלת מימד וכאלה, ובין הפער העצום ש"חשיפת" והצגת הסיפורים האלה, שתסכימו איתי, הם די ביג דיל?

אני יכול לחשוב על כמה אפשרויות.

הם לא יודעים – אמצעי התקשורת לא באמת יודעים מה קורה ולמעשה הם ניזונים אך ורק ממה שנותנים להם – תאגידים, יחצנים ובעלי אינטרס. אם זה המצב, אז זה מעלה הרהורים נוגים על התקשורת ועל היכולת שלה לספק לנו מידע רלוונטי אבל יותר מכך, זה מעלה שאלות לגבי קביעת סדר היום התקשורתי – מי קובע מה יקבל קדימות ומה יקבל כיסוי?

בהקשר הזה צריך לצטט את דאגלאס אדמס שציין בהקשר של הכישורים להיות נשיא (מתוך מדריך לטרמפיסט לגלקסיה) ש"לנשיא הגלקסיה אין כוח אמיתי והוא נמדד ביכולת שלו להסיח את תשומת הלב מאלה שיש להם את הכוח הזה". אנחנו מקבלים סדר יום שהוא כל כולו הסחת דעת מן הנושאים המשמעותיים באמת. ואם אתם לא לא מאמינים לי, אתם מוזמנים לעשות את מבחן אלכסנדר – תבדקו את כל פיסות החדשות ופריטי המידע שנחשפתם אליהם, בערוצי התקשורת השונים ותדרגו אותו לפי מידת ההשפעה על החיים שלכם ולפי מידת הריגוש שהם מספקים. אני כבר יכול להגיד לכם שהתוצאות בשני המדדים תהיינה ביחס של 9 ל-1 – לטובת חוסר הרלוונטיות ומידת הריגוש. כלומר, מרבית הדברים שאתם נחשפים אליהם מאוד מרגשים אבל אין להם שום חשיבות או רלוונטיות לחיים שלכם.

אז אם מדיה היא הסחת דעת הרי היא סוג של בידור לא? ואם זה בידור, אז למה ראש ממשלתנו תוקף את התקשורת כאילו שהיא האיום האיראני?

לעומת זאת, בהנחה שמדובר בבידור, הרי שברור לי שלא לפייסבוק ולא לחברות אחרות, אין באמת מוטיבציה לטפל בנושא החדשות המזוייפות, שמציפות את הרשתות החברתיות. הרי זה לא באמת משנה מה יש בידיעה, כל עוד היא אוספת הרבה צופים ולייקים, או במילים של המדיה הישנה – יש לזה רייטינג.

אפשרות אחרת היא שאמצעי התקשורת יודעים אבל לא מפרסמים. כאן אנחנו נכנסים לעניין הקונספירציות כמובן, אבל אני גם כאן חייב לתהות – האם יכול להיות שתזמון פרסום הידיעות משרת אג'נדה שהיא שונה מ"זכות הציבור לדעת"? האם יכול להיות, במקרה של תקיפת הסייבר של יאהו, שחברת ורייזון רק חיפשה דרך לרדת מהעץ הגבוה של תהליך הרכישה ולכן, הסיפור הזה צף כעת? יכול להיות שמסיבה הפוכה לחלוטין, המנכ"לית, מאריסה מאייר הסתירה את הצפת הסיפור הזה כל כך הרבה זמן, כדי שתוכל לבנות לעצמה אקזיט מכובד?

בהקשר הזה דרך אגב, צריך לציין שני דברים מעניינים. האחד הוא מידת החשיבות שמייחסים לפריצה ליאהו. אם תשימו לב, מדובר במידע של משתמשים ולא מידע של החברה. אז עכשיו נשאלת השאלה – איזה נזק נגרם לחברה כתוצאה מכך? אחרי שנסנן את כל היחצ"נות וה"נזק התדמיתי" אפשר לומר שלחברה, לא נגרם שום נזק. במשך השנים מאז הפריצה, לא גנבו כלום מיאהו ולא פגעו בפעילות שלה. וכאן אני שואל שאלה פשוטה מאוד – מה התמריץ של חברה גדולה, להגן על הפרטים שאתם מוסרים לה?

הדבר השני מתקשר לפריצה הרוסית של שרתי הדואר הדמוקרטיים. אז אנחנו יודעים שפרצו לדמוקרטים אבל אנחנו לא יודעים שלא פרצו לרפובליקאים או לרשת של טראמפ. האם יכול להיות שזה משהו שאין לאף אחד מוטיבציה מיוחדת לכתוב עליו? נניח שאני קבוצת האקרים שקשורה לרוסיה – הרי גם מבלי לדעת איך זה עובד, כאשר הם פרצו – הם פרצו לשני המועמדים כי שניהם רלוונטיים לרוסיה, נכון? אבל מה אם יש קבוצת האקרים שהיא לא מדינתית? האם יכול להיות שאנונימוס או כל מיני חברים אחרים, פרצו לשרתים של טראמפ או לצורך העניין לשרתים של מס הכנסה או של החברות שלו והם הולכים להציף מידע כאשר הוא יהיה רלוונטי? נגיד בסוף ינואר?

באווירה אופטימית זו, נקנח בציטוטים של מזכיר ההגנה האמריקאי לשעבר, מר דונלד רמספלד:

There are known knowns. These are things we know that we know. There are known unknowns. That is to say, there are things that we know we don't know. But there are also unknown unknowns. There are things we don't know we don't know.

ובעברית:

יש דברים ידועים. אלה הדברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים. יש דברים לא ידועים. אלה הדברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא יודעים. אבל, של גם את הדברים הלא ידועים שלא ידועים. כלומר, יש דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים.

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

חסכון לכל ילד

פורסם: 07/12/2016 ב-Uncategorized

עדכון: למקרה שניתקל בנימוק בסגנון של "מדובר בגופים שהם מומחים להשקעה", תוכלו לומר ש:א) זה לא כל כך נכון וב) למדינה היה פעם סידור שבו היא הנפיקה אגרות חוב יעודיות לפנסיה בריבית של 4.5 אחוז. וזה סידור שעבד לא רע כי הוא הבטיח כרית בטחון לקרנות הפנסיה. אני לא טוען שצריך לעשות את זה אבל זה רק מדגים סוג אחד של פתרון אפשרי. יש למדינה מספיק מומחים פיננסיים גם במשרד האוצר וגם בבנק ישראל. והם כבר מקבלים משכורת אז למה שהחסכון לא יהיה נטול דמי ניהול ועמלות?

 

בטח כבר נתקלתם בכל הפרסומים של התוכנית לחסכון לכל ילד. הרעיון הוא שמדינת ישראל תפקיד לכל ילד 50 שקלים בחודש עד גיל 18. הכסף מגיע מהביטוח הלאומי – חלק מקצבת הילדים. כלומר, מייצרים סוג של חסכון חובה לכל ילד.

לא מדובר בסכום גדול אבל זה בכל זאת משהו. לכאורה רעיון נחמד שקל להסביר אותו והוא גם מצטלם יפה. בפועל – לקוחים כסף מהביטוח הלאומי, כלומר מאיתנו וסוגרים אותו בבנק, בחברת ביטוח או בקופת גמל לכמה שנים תמורת ריבית כזאת ואחרת.

במהלך השנים האלה, הכסף הזה סגור לשימוש אבל לא לכולם.

מדינת ישראל משלמת דמי ניהול לבנקים ולגופי ההשקעה תמורת הכסף הזה. במשך כל תקופת הפקדון. לפי גודל הפרסומות שרצות מטעם כל גופי ההשקעה, זה כסף לא רע בכלל.

עכשיו נשאלת השאלה הבאה – אם המדינה רוצה לייצר חסכון לכל ילד, מה מונע ממנה להחליט על סכום (50 שקל בחודש עד גיל 18 ועוד נגיד 4 אחוזי ריבית שנתית) ופשוט לתת אותו בגיל 18 או 21 לכל אחד מהילדים?

למה המדינה נזקקת לשירותי חברות חיצוניות? כי בעצם מה שקורה הוא שבמהלך כל תקופת החסכון, חלק גדול מהכסף הזה (שמגיע מביטוח לאומי אני מזכיר לכם) מועבר כעמלות ודמי ניהול לבנקים, גופי אשראי וגופי השקעה.

אז…המדינה "מייצרת" חסכון לכל ילד, אבל משלמת דמי ניהול לגופים חיצוניים, מתוך הכסף של הביטוח הלאומי? זאת אומרת שבמקום קצבת זיקנה, דמי אבטלה או קצבת ילדים, הכסף נוסע לשורת הרווח של דיסקונט, פועלים, לאומי, פסגות, מנורה, מיטב דש וכל אלה? האנשים הנזקקים ביותר, מממנים את האנשים העשירים ביותר במשק?

טוב, אולי לא הבנתי כל כך טוב את הקונספט.

אני יודע שזה לא כל כך פופולרי לצטט את חומסקי, עוכר ישראל ידוע אבל קשה להתעלם מקטע זה מדבריו בשנת 2010.

אם יש לכם כח, אז המאמר המלא, נמצא כאן – http://www.commondreams.org/views/2010/04/19/noam-chomsky-has-never-seen-anything

הנה קטע מעניין – תרגמתי מאנגלית. המקור למטה

"…לארצות הברית יש המון מזל שעדיין לא התגלתה אף דמות כריזמתית וגם ישרה באותו זמן. כל המנהיגים הכרזמטיים שהיו לנו היו רמאים כל כך גלויים שהם זרעו את זרעי ההרס העצמי שלהם – אנשים כמו מקארטי, ניקסון והמטיפים האוונגליסטים. אם רק יצמח כאן מישהו שבנוסף לכריזמה יהיה מחונן גם ביושרה, מדינה זו תהיה בבעיה המאוד רצינית עקב התסכול, תחושחת ההתפקחות והיעדר כל תשובות קוהרנטיות. מה אמורים האנשים לחשוב כאשר מישהו יאמר להם "יש לי תשובה בשבילכם,"? אז אלה היו היהודים, כאן אלה יהיו המהגרים הבלתי חוקיים והשחורים. יאמר לנו שגברים לבנים הם מיעוט נרדף. יאמר לנו שנצטרך להגן על עצמנו ועל כבוד האומה שלנו. יעשה שימוש בכוח צבאי ותהיה אלימות. זה עלול להפוך לכוח גורף וסוחף. ואם זה יקרה, זה יהיה יותר מסוכן מאשר בגרמניה. ארצות הברית היא מעצמה עולמית. גרמניה היתה מידנה עם עוצמה אולם היו לה גם יריבים חזקים יותר. לא נראה לי שהמצב הזה כל כך רחוק מאיתנו. אם הסקרים נכונים , הרי מי שיקח את הבחירות הבאות לא יגיע מהרפובליקנים אלא מהקצה הימני שלהם, הימין המוטרף.

"מעולם לא ראיתי דבר כזה בימי חיי" מוסיף חומסקי. "אני מספיק מבוגר כדי לזכור את שנות השלושים. כל המשפחה שלי איבדה את פרנסתה. המצב היה הרבה יותר גרוע מאשר כעת. ברם, היתה לנו תקווה. לאנשים היתה תקווה. המפלגה הקומוניסטית התארגנה אז. אף אחד לא רוצה לדבר על זה יותר אבל הקומוניסטים אז, היו חוד החנית של עבודה מאורגנת וזכויות אזרחיות. אפילו משהו כמו חופשה שבועית שאורגנה לדודה המובטלת שלי. היו לנו חיים. אין דבר כזה היום. הלך הרוח של האומה כיום הוא מפחיד. רמת הכעס, התסכול והשנאה כלפי המוסדות לא מתארגנת באופן קונסטרוקטיבי. זה מתגלגל אל עבר פנטזיות הרסניות"

אפשר לסלוח לחומסקי על הקטע של המפלגה הקומוניסטית, אבל הכיוון שהוא מצביע עליו מעניין מאוד, בהתחשב שהכל נאמר ב-2010, לפני שאובמה נבחר בפעם השניה.

 

למי שרוצה לבדוק את התרגום – הנה הקטע באנגלית.

“The United States is extremely lucky that no honest, charismatic figure has arisen,” Chomsky went on. “Every charismatic figure is such an obvious crook that he destroys himself, like McCarthy or Nixon or the evangelist preachers. If somebody comes along who is charismatic and honest this country is in real trouble because of the frustration, disillusionment, the justified anger and the absence of any coherent response. What are people supposed to think if someone says ‘I have got an answer, we have an enemy’? There it was the Jews. Here it will be the illegal immigrants and the blacks. We will be told that white males are a persecuted minority. We will be told we have to defend ourselves and the honor of the nation. Military force will be exalted. People will be beaten up. This could become an overwhelming force. And if it happens it will be more dangerous than Germany. The United States is the world power. Germany was powerful but had more powerful antagonists. I don’t think all this is very far away. If the polls are accurate it is not the Republicans but the right-wing Republicans, the crazed Republicans, who will sweep the next election.”

“I have never seen anything like this in my lifetime,” Chomsky added. “I am old enough to remember the 1930s. My whole family was unemployed. There were far more desperate conditions than today. But it was hopeful. People had hope. The CIO was organizing. No one wants to say it anymore but the Communist Party was the spearheadfor labor and civil rights organizing. Even things like giving my unemployed seamstress aunt a week in the country. It was a life. There is nothing like that now. The mood of the country is frightening. The level of anger, frustration and hatred of institutions is not organized in a constructive way. It is going off into self-destructive fantasies.”

אז גם זה קרה

פורסם: 09/11/2016 ב-Uncategorized

ובכן.

  1. חוכמת ההמונים – מסתבר שלא.
  2. הכי מעצבן שאי אפשר לומר עכשיו – האמריקאים הדבילים האלה, תראו את מי הם בחרו. אנשים שגרים במדינה שראש הממשלה שלה הוא נתניהו, לא יכולים להגיד כלום.
  3. אז בעצם זה בסדר להיות שקרן, עבריין מין ורמאי? אני רואה בעיה די רצינית בבתי ספר בארצות הברית מהיום
  4. וגם מסתבר שלא רוב האנשים בארצות הברית הצביעו לטראמפ.
  5. דבריו של טראמפ בנאום הניצחון על אחדות ועל איחוי הקרעים – זה כמו שביבי יבוא לדבר בעצרת לזכר רצח רבין על דמוקרטיה ועל כך שצריך להתמודד עם הסתה ואלימות פוליטית.
  6. אז כל האנשים שהצביעו לטראמפ עשו דווקא ל"ממסד". זה כמו לחתוך את האף כדי לעצבן את הפרצוף.
  7. הוא אמר שהתקשורת מושחתת, וה-FBI מושחתים ובתי המשפט מכורים וכולם מרמים. עכשיו הוא יצטרך לעבוד איתם.
  8. אז באמת זאת הדמוקרטיה שרוצה להנחיל לעולם ערכים של שיוויון וחירות וצדק?
  9. ומה בעצם שווים כל הניתוחים , הסקרים וכל כלי התקשורת שתפקידם הוא לשקף את המציאות?
  10. הוא הרי לא יבנה חומה והוא לא יבטל הסכמי סחר והוא לא יסלק את המהגרים. אז מה הוא כן יעשה בעצם?

ומה שהכי מדכא כמובן הוא שהמחנה הליברלי בארצות הברית לא יתגייס נגדו כמו שהתגייסו שם כל הימנים והרפובליקנים נגד הילארי ונגד אובמה. מה זה משנה? עוד מעט יצא אייפון חדש והקפה האורגני הוא ממש מעולה.

בקייב

פורסם: 02/08/2015 ב-Uncategorized

קייב יפה מאוד בקיץ. מזג האוויר טוב, הכל ירוק, במרבית הכיכרות יש מספיק צל והקפה טעים.

היה לי קצת זמן לפני הפגישה אצל המפיץ שאני עובד איתו באוקראינה, ולכן עשיתי סיבוב ברגל ליד המשרד שלהם.

יש להם פארק ירוק ויפה ליד.

A nice spot for a picnic

A nice spot for a picnicטוב, 

טוב, זה לא ממש הסנטרל פארק או אפילו הייד פארק. וזה באמת יכול להיות מקום נחמד להסתובב בלב העיר, אלמלא החלק השני  של הפארק הזה.

Baby Yar

כן, כן. באבי יאר. בפעם הקודמת שהייתי שם, זה היה בחורף, הגעתי מכיוון אחר ולמעשה, כשנכנסתי לאתר (אי אפשר כבר לקרוא לזה פארק, נכון?) לא זיהיתי את המקום.  החברים באוקראינה שמו את השלט הזה, ליד האנדרטה.

שלטמה שכתוב כאן זה "בין השנים 1941-1943 נרצחו במקום זה, על-ידי הצוררים הגרמנים למעלה מ-100 אלף איש מתושבי העיר ושבויי מלחמה".

הדחף הראשון שלי היה לרוץ למבנה ליד (המכון לרפואה משפטית, בצירוף מקרים מעניין), להצית אותו על יושביו ולרסס בצבע שחור מגיני דויד ולכתוב "נקמה" באותיות ממש גדולות. שיידעו להם האוקראינים מה זה. אבל אז נזכרתי שאני לא בשטחים והאוקראינים הם לא ערבים בכלל וזה הנאצים שרצחו שם.

באבי יאר, ממש כמו דכאו, נמצאים בלב העיר. אין אדם שחי בזמן ההוא, שיכול להגיד – לא ידעתי מה קורה שם. יש בתים ליד, מקומות עבודה. אף אחד לא יכול היה לומר, לא ידעתי. אבל הם כן יכלו להתעלם ולהגיד לעצמם שזאת לא הבעיה שלהם.

הם לא יכולים וגם אנחנו לא יכולים. להמשיך לתמוך במדיניות הממשלה בשטחים היא כזאת התעלמות. להמשיך לחשוב שמה שקורה בשטחים נשאר בשטחים, זאת התעלמות. ה"עשבים השוטים" מכפר דומא, מוחקים את זכותנו לדבר בשם הנספים. אני מתאר לעצמי שאם ביאליק היה חי היום, הוא היה חושב פעמיים לפני שהיה כותב את זה:

עַל הַשְּׁחִיטָה

 

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַ אֲ נִ י   לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲ נִ י   –   לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף-אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד-מָתַי, עַד-אָנָה, עַד-מָתָי?

 

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם-קַרְדֹּם,

וְכָל-הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל-כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

 

וְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם-אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר-נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף-אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

 

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא-בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל-מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

 

מה שלא הולך בכוח

פורסם: 04/05/2015 ב-Uncategorized
  • לאתיופים נמאס והם הבינו שבישראל מבינים רק כוח. למזרחיים זה קרה בשנות השבעים ולאתיופים זה קרה אתמול
  • מעניין שאז כל השנאה הופנתה ל"מערך". מכיוון שמי שהעלה את האתיופים וטיפל בהם, היו ממשלות ליכוד/ימין הזעם לכאורה, אמור להיות מופנה לכיוון הליכוד. מעניין אם תהיה לכך תוצאה פוליטית.
  • נראה לי שהאתיופים עשו טעות טקטית כאשר הם מיקדו את המחאה באלימות השוטרים. בכך, הם אמנם זכו לאהדה גורפת מכולם, אבל בטווח הארוך זאת החלטה שדומה להחלטת המחאה "לא להיות פוליטיים".
  • הצבת המשטרה בחזית האחריות והאשמה הוא מהלך ציני מכיוון שהמשטרה לא נושאת באחריות למצבם של האתיופים ובוודאי שהיא לא יותר כוחנית או גזענית יותר מכל ארגון או מכל החברה בישראל. החברה שלנו גזענית, הממשלה הנוכחית נבחרה על בסיס מצע גזעני, כך שלא ברור למה מצפים מהמשטרה להיות קדושים. אם כבר, צריך להעריך את העובדה שמהומות אתמול לא נגמרו כמו מהומות ואדי ערה בשנת 2000.
  • אם לרגע מתעלמים מסיפורי המשטרה, האחריות מונחת לפתחם של שרי הקליטה, הרווחה והאוצר והממשלות – החל ממשלת שמיר ושית ועד היום. למעשה, העלאת האתיופים היתה אמורה להיות מקצה שיפורים לכל אותן השגיאות שנעשו בעת קליטת יהודי צפון אפריקה. אני שמח לבשר, ששמרנו על עקביות ודפקנו אותם בדיוק כמו את המרוקאים. אם בשנות החמישים, היישוב נרתם לקליטת העולים וראה בכך משימה לאומית, בשנות התשעים ובשנות אלפיים, קליטת האתיופים נתפסת כאירוע פרטי של משרד הקליטה. ניכוס האתיופים על ידי המסגרות הדתיות לא עזר לקירוב הלבבות וצירופם לחברה הישראלית.
  • כוכבי שמש (מפעילי הפנתרים השחורים) כתב בפוסט בפייסבוק שיש שוני מהותי בין המחאות מכיוון שהפנתרים דרשו תיקון ושינוי חברתי ולכן נתקלו בדחייה מוחלטת של כל הממסדים, כולל המזרחיים, בעוד שהאתיופים התמקדו במשטרה ולכן נהנים מתמיכה מקיר אל קיר. זה ניתוח מעניין ואני מניח כי האתיופים אולי יקבלו פתרון נקודתי בדמות ועדה שתשפר את התנהגות המשטרה אולם בעיות היסוד לא תיפטרנה.
  • מעניין מי ירים את הכפפה וינתב את המחאה הזאת לכוח פוליטי. זריקת רימוני הלם וזרנוקי מים מראים בדיוק מה קורה כאשר אין לך מפלגה בכנסת – את השחורים האחרים בירושלים לא מפזרים ככה, גם אם הם חוסמים צירים מרכזיים וזורקים אבנים.
  • ביסודו של דבר, מחאת האתיופים זהה למחאה של תושבי הדרום ושל העשירונים האחרונים בחברה הישראלית, של כל השקופים. אבל, מעניין שלא ראינו אף אחד מהם מצטרף למאבק האתיופים. החברה שלנו היא גזענית ולמרות שהמטרה זהה, צבע העור מפריד בגדול. האם ילד אתיופי בשדרות סובל יותר מילד מרוקאי או רוסי? בוודאי שלא. אבל הם לא הצטרפו ל"שחורים".
  • אני ממש תוהה מה היה קורה אם ארגוני השמאל היו פועלים כמו האתיופים. אין לי ספק שתוצאות הבחירות והמצב במדינת ישראל היו נראים אחרת. כנראה שפשוט יותר לעשות פוסטים בפייסבוק ולהפיק סטיקרים מגניבים או סרטונים יפים ביוטוב. זרנוקי המים הם ממש לא טובים לבגדי הוינטאג' שנקנו בהזדמנות בלונדון.
  • הסיקור של ערוץ 2 ראוי לציון בפני עצמו – היסטריים, מנותקים מהתמונות שהם בעצמם מראים והיעדר כל עבודה עיתונאית ראוי לשמה. נוסבאום, מהאולפן – "הבעיה היא שאין להם הנהגה אחת שאיתה ניתן לסכם דברים". לפי ערוץ 2, האתיופים כועסים, לא ברור למה ולא מובנות הסיבות אבל אף אחד לא אחראי ורק השוטרים הרעים מרביצים להם כל הזמן. איזה מזל שיש את ערוץ 2 כדי להפוך מחאה חברתית פוליטית לאירוע ריאליטי.
  • וכמובן – איפה את סופה לנדבר, שרת הקליטה? ואיפה אתה יאיר לפיד שר האוצר? איפה אתה נפתלי בנט, שר הכלכלה? ואתה שי פירון, שר החינוך? ואיפה אתה ביבי, ראש הממשלה? אני מרשה לכם להגיד מה שאתם רוצים חוץ מהמשפט "אני לא רוצה כרגע להתמקד בסיבות למחאה אלא בפתרונות ואיך להתקדם לעתיד".
  • וכמובן שגם מעניין מה למדו מהעניין האזרחים הערבים של מדינת ישראל וגם מה למדו מהעניין השחורים האחרים שמתארחים כאן באדיבות משרדי הפנים והאוצר.