דמוקרטיה יקירתי

פורסם: 01/06/2015 ב-ישראל, מה שאנשים עושים, מה שחשבתי, פוליטיקה

הקפה ביוון הוא טעים. יש להם מין סוג קפה כזה שהם מקציפים קפה על מים עם קרח ומגישים אותו בלי סוכר. כשיושבים בבית קפה באתונה, בקיץ למשל, מאוד נעים לשתות את הקפה הזה ולחשוב על כך שמדינה, שמבלה את מרבית זמנה על חוף הים, ונמצאת בחוב לאומי מאז ימי פריקלס פחות או יותר, היא היא הערש של שיטת השלטון שלנו.

וזה, חברים, מגיע אלינו מהאנשים שהחליטו שסוקרטס משחית את הנוער והצביעו ברוב קולות שהוא צריך להתאבד בשתיית רעל. אני לא חושב שמאז הצלחנו לעשות יותר ריאליטי מזה. אבל, אם אנחנו מאמינים לאיטלקים שזורקים דברים ממגדלים עקומים, אז למה לא לאמץ שיטת שלטון ממדינה שאמנם המציאה את המרתון ואת האולימפיאדה, אבל בהחלט לא מתאמצת לצאת לעבודה ולהחזיק את עצמה בלי סיוע.

מה שעבד בעיר הקטנה אתונה, ללא שיתוף עבדים ונשים (כמובן), צמח והפך לרעיון שמונח בבסיס מה שאנו קוראים לו התרבות המערבית. למעשה מציג המודל הדמקורטי את תמונת המראה של המודל התיאוקרטי – מקור הסמכות בדמקורטיה הוא רצון העם שמנוסח בצורת חוקים, בעוד שבמודל הדתי, החוקים הם רצון האל והשליטים הם אלה שמפרשים רצון זה.

עושה רושם שהרעיון הדמקורטי, הוא בעצם רעיון אידיאלי – יעד שיש לשאוף אליו – ולא שיטת שלטון אמיתית ואם נשווה את המדינות הדמקורטיות אחת לשניה וגם לדמוקרטיה היוונית הקלאסית, לא נמצא הרבה משותף. אני חושד, שעמוק עמוק, בתוך תוכנו, אנחנו מבינים שהדמוקרטיה מנוגדת לטבע האנושי.

זה וכסף כמובן.

אתם הרי יודעים מצויין למה אני מתכוון. כסף קונה זכויות וכסף מפר את העיקרון השיוויון הבסיסי שמונח ביסוד הדמוקרטיה. אני לא הולך לספר לכם סיפורים קומוניסטיים או אוטופיים, אולם, אנחנו בכל יום, בעזרת הכסף שיש לנו או אין לנו, קונים לעצמנו זכויות – פנאי, זמן, הורות, השכלה ועוד ועוד.

מנגנון הכסף הוא למעשה עדות לחוסר האמון שיש לנו באנשים אחרים. ולכן, יש לנו את הגורם המתווך, בנוסף לאמון קונה גם זכויות.

ההוכחה הטובה ביותר לטענה שלי היא חווית בית המלון.

במהותו הצרופה ביותר, בית מלון הוא מכונת זמן ענקית שמחזירה אותנו לימים שהיו לנו משרתים. בבית המלון, לוקחים לי את המזוודות, מובילים אותי לחדרי המסודר, הדלתות נפתחות רק עבורי וארוחת הבוקר צהריים וערב מגיעה אלי לחדר מתי שאחפוץ.

מנקים את החדר שלי, מכבסים לי את הבגדים, בקומת הלובי יש מספרה והקונסיירז' עומד לרשותי כדי להגשים כל רצון או גחמה שאני רוצה. תמורת תשלום, כמובן.

בכל פעם שאתם יוצאם לנופש, אתם הופכים לבעלי האחוזה, לרוזנים בארמון ולאצילים מאחוזת דאונטאון. אדונים ומשרתים.

וזה כל כך, כל כך, נעים. הפינוק הזה, היעדר הצורך לשתוף כלים לאחר האוכל, האפשרות להשאיר את המגבת על הרצפה כדי שייקחו אותה ויביאו חדשה…הכריות הצחורות… וכל זה נעשה על ידי מישהו שהוא לא אנחנו. וההבדל היחיד שזה לא אנחנו טמון בשקלים שלנו. הצירוף הזה של המשרתים שעובדים עבורך, בצירוף הכסף שיש לך, גורמים לתחושה שזה מגיע לך. כי אתה עובד כל כך קשה. ומגיע לך שיפנקו אותך ויתייחסו אליך יותר טוב, כי אתה הוא זה שמשלם.

אנחנו לא רוצים דמוקרטיה כי אנחנו לא באמת רוצים שכולם יהיו כמונו, יקבלו את מה שאנחנו מקבלים ויהיו שותפים שלנו.

אז בפעם הבאה שאתם כועסים על בהמת שוקלד שבאה בדרישות או לאיזה ערס שמתפרע ורוצה שיפתחו לו את החדר, תפסיקו. הם לא חסרי תרבות והם לא לא מנומסים.

הם פשוט רוצים תמורה לכסף שלהם.

ואם יש לך כסף אז מגיע לך. לא?

 

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s