הפרדוקס היהודי (זהירות, פוסט ארוך)

פורסם: 20/05/2015 ב-ישראל, מה שחשבתי

בחייו של כל גרפומן מתחיל, מגיע שלב הפוסט הארוך. בפוסט הזה יש הרבה מילים, כך ששתו הרבה מים. קדימה, מתחילים.

 

אנשים לא אוהבים אי ודאות. רוב האנשים שאני מכיר מעדיפים לדעת מה עומד לקרות, מה השעה, איזה תאריך היום ומה המרכיבים של היוגורט שהם אוכלים. הם גם אוהבים לדעת מה קורה מחר בבוקר, איך נוסעים לחבצלת השרון ובכלל, מה יהיה.

הידיעה הזאת מקטינה את רמת החשש מכיוון שבדרך כלל, אנשים חוששים ממה שהם לא יודעים. זה נכון כמובן חוץ מהביקור אצל רופא שיניים – שם אנחנו יודעים בדיוק מה עומד להתרחש, ואולם גם לאחר שהרופא מפרט את כל פרטי הטיפול, רמת החרדה מרקיעה שחקים.

אני מניח שאצל אימהות יהודיות ופולניות (אני משתתף בצערם של אלה שהאימא שלהם משלבת את שתי התכונות), לא משנה מה הן יודעות, ולא משנה מה הן חושבות שהן יודעות, רמת החרדה שלהן נובעת מן העובדה שהן יודעות בוודאות מה עומד לקרות, וזה תמיד יהיה לא טוב וייגמר בבכי, ולצערן אף אחד לא מקשיב בקולן. ולמרות שהן יודעות בוודאות מה יקרה, רמת החרדה לא נופלת בשום פנים ואופן גם אם התסריט הגרוע מכל (למשל דלקת ריאות משולבת בדלקת קרום המוח כתוצאה מיציאה החוצה עם שיער רטוב בלי סוודר, אחרי מקלחת) לא התרחש. זה לא אומר שזה לא יקרה.

במובן מסוים, גם זאת דרך להתמודד עם הגורם אי-הוודאות שהוא הדבר הוודאי ביותר בחיינו (כן, המשפט הזה עושה שכל, תקראו אותו שוב) או, אם תרצו, למצב האנטרופיה התמידי שבו אנו נמצאים (יחד עם היקום כמובן). המפץ הגדול היה, וכל הדברים ביקום, החל באלקטרונים וכלה בזכייה שלכם בלוטו מתרחקים דקה, דקה, יום אחר יום. ברגע שהאימא היהודייה ו/או הפולניה יודעות ששום דבר טוב לא ייצא מזה, הן מקטינות בצורה דרמטית את רכיב אי הידיעה בחיים שלהם וזה, בתורו, מאפשר להם מיד להיכנס למצב הסקת המסקנות – כי הרי אם הייתם מקשיבים להן כשהן אמרו לכן מה לעשות, זה לא היה קורה.

החשש מפני הלא נודע קדום לפחות כמו האנושות עצמה. הניסיון העצוב של אנשי המערות הראה שדברים שאתה לא יודע מה הם, בדרך כלל גורמים לך למות באופנים מכאיבים למדי. ולכן, לא קוטפים כל דבר ביער ומכניסים לפה וזה גם לא רעיון טוב, לגשת למערה שאתה לא מכיר ולבדוק מה יש בפנים. הסקרנות, במרבית המקרים, לא השתלמה לאדם הקדמון והרגה אותו וגם את החתול שהתלווה אליו. יחד עם זאת, האנושות הפיקה הרבה תועלת מאותם אלה, שמשום מה, החליטו להתעלם מהאימא הפולניה שלהם ולעשות משהו לא נודע. במקרה הרע, השבט למד עוד דבר שאסור לעשות (לא ניגשים לנמר ומושכים לו בזנב או, לא מרימים נחש שחור ששוכב בשיחים) ובמקרה הטוב, החיים השתנו בצורה משמעותית, כי למשל, בניגוד לאמונה הרווחת, אפשר לאכול את מה שנופל לתרנגולת מהתחת וזה גם רעיון טוב, לשים דברים על האש.

שני דחפים חזקים התקוטטו ביניהם וממשיכים את המאבק הזה גם כיום – החשש מפני הלא נודע והצורך להסביר את מה שקורה. אנחנו מניחים שיש סיבה ותוצאה – השמש זורחת במזרח ושוקעת במערב, אנשים נולדים ומתים הצמח נובט, פורח ונובל – הטבע מציג לנו דוגמאות רבות למחזוריות שהיא, לכאורה, מייצרת תחושה שלכל דבר יש סיבה (זה הזמן להיזכר במה שלמדתם בסטטיסטיקה, ואולי גם באדונים הייזנברג ושרדינגר, כדי לפקפק קלות בנכונות המשפט הקודם) ולכן, כל המקרים החריגים שלכאורה, אין להם סיבה, דוחפים אותנו לחפש הסבר למה שקרה – כי יש סיבה לכך שקיבלתם קנס על מהירות. כי אם הייתם יוצאים בזמן, לא הייתם נוסעים בקיצור הדרך ולא הייתם נתקעים בפקק ולא הייתם לחוצים להגיע ולכן לא הבחנתם בשוטר עם מד המהירות. ברור!

הפחד מפני אי הידיעה, הפחד מפני מה שנמצא מאחורי דלת מספר שלוש (ודרך אגב, זה מה שצריך לעשות כשמציעים לכם את האפשרות לשנות את הבחירה שלכם במשחק טלוויזיה), החשש מפני מה שלא נמצא בהישג ידנו, כל הפחדים כולם – מכריחים אותנו "לשחק על בטוח", לחזור על מה שכבר עשינו, כי זה "עבד" וגם לחפש הסברים.

לפעמים, אנחנו יודעים מה קורה (יצאנו בלי סוודר למרות שאימא שלנו אמרה לנו) והרי אימא תמיד צודקת אז אם לא לקחנו סוודר, גרמנו לדלקת הריאות. לפעמים, אנחנו לא יודעים ואז אנחנו רותמים את המורה הגדול שבפנים – הדמיון המופרע שלנו – ומייצרים הסברים. לפעמים, יש בסביבה שלנו, מישהו עם דמיון מופרע וגם היכולת לספר סיפור, ואז, אנחנו מאמינים לו. טוב, אני יודע מה אתם רוצים להגיד עכשיו – משהו בכיוון העניין הכפייתי הזה של אזכור האימא כל פיסקה. אז קודם כל, אל תאמינו לכל שטות שאיזה יהודי מוינה שעשה סמים ופנטז עם הרצל אמר ושנית, אין לי שום בעיה עם אימא שלי ותמיד כשלא לקחתי סוודר אז דאגתי להגיד לה שהצטננתי ופעמיים איבדתי את הסוודר שלקחתי. אז הכל בסדר. באמת.

לקח לי כמעט 700 מילה להגיע לעניין הזה של האמונה (כן, כן, תעתיקו את זה עכשיו לוורד ותראו. אז אין לכם בעיה לבדוק אותי על העניין השטותי הזה אבל להטיל ספק במה שמספרים האנשים מהבנק על הכסף שלכם, או לפוליטיקאים שמספרים לכם כמה הכל יהיה קסום כשתבחרו נכון, זה לא).

אז כן, אמונה. ההיפך הגמור מידיעה. כי אם יש משהו שאתם יודעים אז אין צורך להאמין שכך הוא הדבר, נכון?

אני לא אתפתה להיכנס עכשיו לסיפורים שהפילוסופים מספרים לגבי מה נכון ומה לא נכון ומה אמת ומה לא – גם מכיוון שאני אצטרך לכתוב 100 מיליון מילים וגם מפני שעל כל פילוסוף יש פילוסוף שאומר בדיוק את הדבר ההפוך והמשותף לכולם הוא בדיוק דבר אחד – חוסר ידיעה. מרבית התפיסות הפילוסופיות שגורמות לאחיזה מוזרה כל כך אצל אנשים רבים כל כך, נוסחו בעידן אי הידיעה. כן, כן, פעם, לפני המיקרוסקופ, לפני מאיץ החלקיקים ולפני הצעד הקטן לאדם ולקפיצה הגדולה כל כך לאנושות (דרך אגב, אם כבר פעם קפץ מישהו ורצה לומר משהו שמבוסס על עובדות, אז שרפו אותו או גרמו לו להתחרט על היום שנולד ולהתנצל קשות, או, החרימו אותו לנצח נצחים. מי שיודע על מה אני מדבר, כל הכבוד. כל האחרים, כנסו לויקיפדיה).

פילוסופים, אמהות פולניות, רבנים, כמרים, אימאמים וגורוים – כולם אותו הדבר. הם אוהבים אתכם, הם יודעים הכל והם רוצים שתעשו את מה שאומרים לכם, בלי לפקפק וכולם בלא יוצא מן הכלל (חוץ מאמא שלי כמובן. טוב, גם שלכם, אל תהיו לי כאלה רגישים פתאום, אפשר לחשוב מתי צלצלתם לאימא לאחרונה?) לא יודעים על מה הם מדברים. הדרך שלהם לגרום לכם להמשיך לקבל את הסיפורים שלהם במקום אמת היא על-ידי כך שגם אתם לא תדעו.

כי הספק הוא אויב האמונה. העניין הקטן הזה של "למה" הוא אסון הטבע לאנשי האמונה – בין אם מדובר בכומר או איש מכירות, יועץ השקעות בבנק, אסטרולוג או הומיאופטית.

אני מזמין אתכם לקחת כל אמונה או כל דבר שאתם מאמינים בו או סיפור שאתם חושבים שהוא אמיתי אבל בעצם מבוסס על איזה דילוג קטן על פרט או שניים, ולשאול למה. אחרי מספיק פעמים, כמו ילד קטן, אתם תגיעו לשאלה שלא תהיה עליה תשובה. וזה יהיה התער שלכם לבחינת אמיתות דברים, סיפורים או אמונות. ברגע שמישהו, ששאלתם אותו למה, פולט את אחד מצירופי הדברים האלה:

  • ככה זה
  • אחי, תאמין לי, זה נכון
  • כי זה כתוב ב (תבחרו את הספר, האתר, העיתון או תוכנית הריאליטי האהובה עליכם)
  • כי (תכניסו כאן את שם הפוליטיקאי/אלוף/רב/מנכל/כלכלן/אסטרולוג/טאלנט טלוויזיה אהוב עליכם) אמר
  • כולם עושים את זה/מאמינים בזה/אומרים את זה
  • זה מה שאני חושב
  • אתה לא שואל למה על (תכניסו כאן את האל/הפילוסופיה האהובה עליכם)
  • אם אתה שואל אותי סימן שלא הבנת שום דבר
  • זה עניין של מנטליות.

אתם תדעו שהגעתם לערימה גדולה של מה שפרה אוהבת להשאיר בשדה וממה שמתפרנסים הרבה מאוד פרסומאים, פוליטיקאים, רבנים, אלופי צה"ל ויועצי תקשורת.

מדי פעם, אתם נתקלים באנשים שאומרים שהם "לא יודעים" ומרגישים די בנוח עם העניין הזה. קרוב לודאי שמדובר במדענים, מהנדסים או אנשים מבוגרים שכבר התנסו בדבר או שניים בחיים שלהם ושרדו לספר על זה. מדענים אומרים שהם לא יודעים כי הם כנראה לא יודעים או שהם פשוט אוהבים להיות במצב הזה – כי כשהם לא יודעים משהו, הם הולכים למעבדה, שורפים או מפוצצים דברים, או שפשוט משחקים עם הרבה מאוד ציוד מגניב. ואז הם לומדים משהו אבל אחר כך הם כבר לא יודעים עוד הרבה מאוד דברים חדשים…ואז שוב למעבדה המגניבה. הם אוהבים לא לדעת, כי לדעת, זה כבר מצ'עמם. מישהו עבר עשה את זה קודם. צריך להתקדם.

מהנדסים לא יודעים, כי הם לא בדקו את זה והם לא ראו את זה עובד או שהם לא הריצו על זה איזה אנליזה נומרית מסוג כשלהו. כי הקטע עם המהנדסים זה שהם עובדים רק עם דברים שהם יודעים – וזה בדרך כלל כולל חוקי פיזיקה (שעובדים, בכל מקום, זה לא הפרקליטות ולא הכנסת. חוקי הטבע עובדים ואי אפשר לא לציית להם. ומי שמנסה לא לציית להם, מצטרף לשורה ארוכה של אנשים שמציקים לנחשים ונמרים) או כימיה או מתימטיקה. ואם כבר מזכירים את חוקי הטבע (זה במקום לכתוב כל פעם פיזיקה, ביולוגיה, כימיה, ועוד ועוד) אז מה שנפלא בהם זה שללא קשר למה שאנחנו מאמינים בו וללא קשר אם אנחנו יודעים עליהם משהו – הם עובדים. לגבי האנשים המבוגרים – ברגע שאתה יושב עם חבלן שיש לו אמנם פלוס מינוס כ-10 אצבעות, אפשר להניח שהוא יודע על מה הוא מדבר כשהוא מספר איך מפרקים מטענים וחפצים חשודים. כי ביסודו של דבר, חלק גדול מהאצבעות שלו מלמדות על שכר הלימוד ועל עובדות כלשהן, שאיתן מורכב להתווכח.

כל הסיפורים האלה מכוונים למטרה מסוימת (כן, אני יודע שניחשתם, אתם חכמים) והיא כמובן לנסות להסביר את האנומליה הזאת שקוראים לה יהודים.

הא?

קודם כל אני מבקש שיצביע מי שניחש שזה הכיוון שאני הלכתי אליו. ידעתי. אף אחד לא הצביע. ברור. אמרתי לכם. אני כמו אימא יהודיה. אם הייתם קוראים את מה שכתבתי קודם אז ברור היה לכם שאתם לא יודעים.

טוב, נו.

בקיצור, היהודים.

הטענה שלי היא שהעם היהודי הוא אנומליה של ההיסטוריה האנושית, מוטציה, אם תרצו. תיאורטית לפחות, אם היהודים היו כמו כולם, אז גרף הקיום שלהם היה כמו מרבית האומות שעלו וירדו מהרצף ההיסטורי – או שהם הצליחו תקופה מסוימת ואז נעלמו, או שהם הפכו למשהו אחר, התמזגו עם אחרים…אבל לא, לא היהודים. על ציר הזמן, הם פחות או יותר נשארו פחות או יותר אותו הדבר – שונים מכל האחרים.

התיאוריה שלי היא וכמובן שהיא טעונת הוכחה (למרות שביננו, אתם יודעים שאני צודק. עובדה, הגעתם עד לכאן, ולא היו לכם השגות דרמטיות על מה שכתבתי.) היא שהיהודים הם העם היחיד שחי בתנאי אי ודאות מוחלטים. אם יש דבר שעובר כחוט השני דרך ההיסטוריה היהודית הוא היעדר הודאות המוחלט שבו הם חיו.

אני לא הולך לעבור על כל ההיסטוריה היהודית, אבל אני חושב שהאנשים הרציניים בתחום (הכוונה להיסטוריונים ולא לאנשים שבגלל שיש להם זקן וכיפה או שהם גרים בקראוון בשטחים אז הם מומחים ליהודים) יסכימו איתי שלאורך כל תולדות העם היהודי לגווניו וסוגיו, הוא היה:

  • נתון בסביבה רבת איומים ולא יציבה
  • נמצא בתנאים קשים מבחינה הישרדותית
  • לא היה אדון לגורלו
  • היה אדון לגורלו אבל נתון לשליטת אנשים עם שיקול דעת בעייתי.
  • תנאי הסביבה האלה יצרו מצב שבו היהודים היו חייבים להתמודד עם אי ודאות משמעותית בכל תחומי החיים שלהם, לאורך זמן, בסביבות שונות לחלוטין.

אם יש משהו שהאבולוציה מלמדת אותנו הרי שמי שורד בסוף הוא זה שמצליח לבצע את ההתאמה הטובה ביותר לתנאים המשתנים. לבעלי חיים יש סביבת חיים יציבה יחסית – מקורות המזון שלהם ידועים, האיומים ידועים גם כן ותנאי הסביבה הם קבועים יחסית.

בני האדם מסתגלים טוב יותר לשינויים ולכן מסוגלים לחיות בכל פינה כמעט של כדור הארץ. והיהודים עושים את זה לאורך זמן, בסביבה שבה בנוסף לתנאים השונים, גם התנאים שנוצרים על-ידי בני האדם בסביבה שלהם, משתנים כל הזמן.

התוצרים של האנומליה הזאת מרתקים. קודם כל, ברור לחלוטין שהיהודים שחיים היום הם תוצר של ברירה אנושית (לא טבעית), בלתי רגילה. כלומר, מי ששרד הם אלה שהסתגלו במהירות הרבה ביותר לתנאים המשתנים, בדרך כלל מאוד לא לטובה, וששיכללו את היכולת להתמודד עם אי ודאות ועם סביבה משתנה, כנתון קבוע (וזה מיד מסביר את כל פרסי הנובל, והסטארטאפים והלווינים והטפטפות וכאלה).

תוצר נוסף הוא גם העניין של האמונה ושל המונוטאיזם שהיהודים המציאו. במבט לאחור (רציתי לכתוב רטרוספקטיבה אבל הרפרנס לאשת לוט דיבר אלי יותר), זה הרי ברור שההסבר היחיד לכל מה שקורה ליהודים באשר הם, בכל תקופת זמן שהיא, הוא אלוהים, שנמצא בכל מקום, הוא לא נראה, הוא בחר אותנו מכל העמים ואין שום דרך לדעת למה הוא עושה את מה שהוא עושה אבל זה הקטע שלו, הכל נהיה בדברו והוא הסיבה לכל דבר.

תודו שזה אחלה סיפור. והרי כבר לימד אותנו רבנו שרלוק הולמס שברגע שהעובדות מצביעות על הסיפור, ויהיה הוא חסר הגיון ככל שיהיה זאת חייבת להיות האמת.

טוב, לא. זה היה הומור. אתם לא באמת מאמינים שאני מקבל את הסיפור הזה.

אבל עצם המצאת הסיפור הזה בצירוף ההיסטוריה היהודית של הדבקות בסיפור הזה – זה חתיכת דיסוננס, לא? כי אם כל הסיפור הזה של האלוהים לא נכון, אז כל מה שעברנו וסבלנו, זה מה, סתם?

אז זה לגבי הקושי להיפטר מהסיפור הזה.

התוצר השלישי הוא היסוד היצירתי. מכיוון שתנאי הסביבה משתנים תדיר, ומאלצים עם שלם להסתגל לתנאים שונים במידות קושי שונות, לאורך זמן רב, הרי שבכל יום ויום אתה מתאמן בחשיבה יצירתית וחושב איך לפתור אלף בעיות שונות, עם אלף אילוצים ועם משאבים זעומים (קחו ותחילו את זה על כל תקופה בהיסטוריה. אני צודק? נכון שאני צודק? בטח). ולא רק זאת, כי אם גם, נמצאת מספיק אנרגיה לא רק כדי לפתור בעיות קיום יסודיות אלא גם כדי לחשוב על פתרון יצירתי כדי לשנות את התנאים הבלתי נסבלים שבהם אתה חי.

אתם כבר מזהים את הסתירה המובנית, נכון? יצירתיות היא שינוי. שינוי הוא הטלת ספק בקיים, שאלת הלמה האולטימטיבית. ובכל יום ויום יש צורך להטיל ספק ולפעול באופן יצירתי כדי להגיע בחיים ליום הבא.

וכל זאת תוך כדי אמונה די טוטאלית שיש סיבה לכל הדברים.

ובכך טמון הפרדוקס היהודי.

טוב, אחרי שפתרנו את הסוגיה הקטנה הזאת, אפשר לנסות להסביר את מה שקורה היום ליהודים

שזה כמובן אסון היסטורי.

מצבם של היהודים מחוץ לגבולות מדינת ישראל הוא טוב מאוד. הם שבעים, הם תופסים מקום של כבוד בכל הממסדים האפשריים, הם מובטחים מבחינה חומרית ויש להם חופש מוחלט לעשות את כל מה שעולה על רוחם. וזה, מבחינה אבולוציונית הוא אסון מכיוון שתנאי שיווי משקל אינם דורשים הסתגלות ואינם דורשים שינוי. רמת הדריכות לשינוי וגם לזיהוי השינוי בסביבה, הולך ויורד והכישורים ההישרדותיים שהיו חיוניים להישרדות והצלחת היהודים כעם, דועכים. נמרים שבעים לא רודפים אחרי היעלים בסביבה שלהם ופילים גדולים טועים לחשוב שהגודל תמיד קובע.

אם מקבלים את התיאוריה שלי כפי שהיא, הרי שבאופן פרדוקסלי לחלוטין, אנטישמיות היא דבר טוב ליהודים. היא מזכירה להם, מה באמת קורה והיא גורמת להם לחזור ולעמוד שוב על קצות האצבעות. טוב, בקצב הזה אני עוד מעט אגיע לאזור של נועם חומסקי ואתחיל לטעון שהיהודים הם בעצם גורמים לזה בעצמם ושלא צריך להתפלא ששונאים אותם ומפוצצים בתי כנסת, כי הם, היהודים גרמו לזה בעצם. תרגיעו, אני לא הולך לשם ומתכוון להצדיק אנטישמים. אבל, כמו שאף אחד לא אוהב חום גבוה, בסופו של דבר זה אינדיקציה למחלה ואפשר לטפל בה. במובן הזה, האנטישמיות היא תמרור אזהרה ליהודים באשר הם. לא שזה מנחם את הרוגי הפיגועים ואת משפחותיהם.

במדינת ישראל יש לנו פרדוקס דומה אבל מכיוון אחר. אם אתם מסכימים איתי שסביבה משתנה ויכולת להגיב במהירות לשינוי, להסתגל ואף לייצר פתרונות יצירתיים לשינוי המציאות, הם עניין חיוני ליהודים, הרי לפי ההיגיון הזה, הקיום שלנו בישראל כיום, הוא המצב האידיאלי עבורנו. כי אם תחשבו על זה, הדברים החשובים בחיינו כאומה הם לא מוגדרים – לא ברור מיהו יהודי, הגבולות שלנו לא ברורים לחלוטין, אנחנו חיים ללא חוקה וגם ללא סט ערכים, שאמורים לאחד את כל הישראלים. אפשר להוסיף לכך יציבות שלטונית (שאין) ומצב כלכלי (שהוא לא ברור). מסביבנו יהום הסער כל היום ולכן, מדינת ישראל נמצאת במצב שינוי ואי יציבות תמידי.

וזה דבר טוב, לא?

האם באמת צודקים הפסיכים מהימין שטוענים ששלום זה דבר לא טוב ליהודים ושזה לא טוב להיות כמו כל העמים ולחיות בשקט, כמו כולם?

ברור שלא. ולו רק בגלל העניין הקטן הזה שהם לא מזכירים והוא עניין המחיר של אי הודאות. אם בוחנים את זה לעומק, שילמנו מחיר יקר מאוד, בכל תקופה היסטורית, כדי להגיע עד הלום. מה שאני טוען הוא שהתוצר האבולוציוני הנוסף שהשריד את היהודים כעם, הוא העובדה שהם פיתחו (שוב, כתוצאה מכורח) מספר ערכי יסוד שאיפשרו להם לשרוד בכל תקופה. אני יכול להעריך שעקרונות כמו תפיסה קהילתית של נאמנות ואמון יחד עם טיפוח ערכי השכלה ואוריינות, יחד עם הכורח להצטיין ועם שמירה על ערכי מוסר אוניברסליים בסיסיים הצילו בסופו של דבר יותר יהודים מאשר גרמו להיעלמותם.

לכן, לא ניתן להתעלם מן המחיר של הקיום הנוכחי ולו רק בגלל סיבה הישרדותית עקרונית. הטענה שלי בהקשר הזה היא שערכי מוסר חיוניים ממש באותה מידה כמו היכולת להטיל ספק, להסתגל לשינוי ולחשוב באופן יצירתי. במילים אחרות, לא ניתן לייצר את כלי הנשק הטובים ביותר מבלי להבין שאין כזה דבר נשק להגנה בלבד. לא ניתן להפלות בין אנשים מכל סיבה, ולהתעלם מהעובדה שזהו תהליך שמביא לעריצות ופירוק החברה.

אני עוצר כאן ועכשיו כי אמרתי את כל מה שרציתי. כל החוכמולוגים שיתחילו עכשיו לשאול לגבי הפתרון ומה אפשר לעשות ומה אני חושב לעצמי וכל זה – תפסיקו. אם גרמתי לכם לחשוב שתיים וחצי שניות על מה שכתבתי כאן ואם גרמתי לכם לתהות ואולי גם לשאול למה, זה מספיק לי.

כתבתי עד עכשיו 2660 מילים (די נו, לא דיברנו כבר על הקטע של הבדיקה?). זה המון מילים ומי ששרד את זה, אני מסיר בפניו את הכובע. כן, אני מתכוון אלייך אימא יקרה שקוראת כל דבר שכותב הבן הגאון שלה, גם אם זה שטויות.

זה כי אני לובש סוודר ולכן, הכל, אבל ממש הכל יהיה בסדר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s