אחלה סטארט-אפ

פורסם: 19/11/2012 ב-Uncategorized

הון סיכון? מי צריך הון סיכון?

סטרטפיסיטים יקרים, בעוד אתם מתרוצצים בין האנג'לים והקרנות, בונים אבי-טיפוס ומתלבטים איזה 20 שעות אתם רוצים לעבוד במשך היום, הנה דוגמה איך לעשות את זה נכון.

אני מדבר כמובן על הפרוייקט הקסום של כיפת הברזל. מעבר להצלחות וליירוטים וליכולת הטכנית היוצאת מן הכלל שהחברים מרפא"ל ומאלתא הפגינו כאן (יש כבוד, בהחלט יש כבוד) – בואו נסתכל רגע על כל הסיפור הזה כעל סטרט-אפ ואז נתפעל הרבה הרבה יותר.

למה אני קורא לסיפור הזה סטרט-אפ ולא כפי שמקובל אצלנו – מערכת מצילת חיים, או כל סופרלטיב אחר שתבחרו? כי מדובר במוצר שעבר סדרת פיתוח, ובעיקר בעיקר, עבר טבילת אש אמיתית (לא התכוונתי אבל זה מתאים) וכעת אפשר למכור אותו לכל מדינה שיש לה בעיות מקומיות עם שכנים.

אז כאמור, הצורך היה אבל הלקוח מספר אחת (צה"ל) והלקוח מספר שתים (חיל אוויר) התנגדו. זה לא מנע ממנכ"ל משרד הבטחון, פנחס בוכריס לדחוף את הפרויקט.

עכשיו תראו איזה יופי זה הכל מסתדר. לוקחים כסף מהאמריקאים (במסגרת הסיוע), נותנים אותו לחברים ברפא"ל ובאלתא וגם בחברת אמפרסט והחברים (המאוד מוכשרים, יש לומר) מפתחים מוצר מתוחכם, משוכלל, ובעיקר בעיקר, יקר להפליא – אנחנו מדברים על משהו כמו בין 60-80 מיליון דולר למערכת ועוד 35-50 אלף דולר לטיל יירוט. דרך אגב אם כבר מסתכלים על כל הסיפור מבחינה כלכלית, זאת דרך מאוד יקרה ליירט קסאם או קטיושה בעלות של כמה מאות דולרים.

בסך הכל, הושקעו כמיליארד דולר בפיתוח המערכת ואנחנו צריכים (להערכת משרד הבטחון) לקנות איזה 15 מערכות כדי לכסות את כל ישראל.

אז מה יצא לנו מכל זה? המשקיע (הדוד מאמריקה) מימן לנו מערכת מתוחכמת שיודעת ליירט טילים והוא לא מצפה לשום החזר על השקעה (לפחות ככה זה נראה בינתיים). אנחנו ניסינו אותה פה בתנאי שדה והתוצאות טובות. ממש עוד מעט, נראה אותה ללקוחות נבחרים ונוכל להתחיל לעשות עליה כסף. אף אחד לא דילל אותנו וכל הפטנטים נמצאים אצל רפא"ל ושות'. משרד הבטחון שולט בעניינים כי הוא הלקוח והוא שולט בכספי הסיוע. ועוד מעט יתחילו המכירות – כמו בפרסומת של חיש גד – בואינה – זה אחלה כסף.

אני הייתי מוכן שיהיה לי כזה סטארט-אפ.

לא רק זה, אבל החברים מאמריקה היו מוכנים להתקין את המערכת כבר ב-2007, תוך חצי שנה. אם מסתכלים על זה ככה, ברור למה ויתרו מראש על מערכת נאוטילוס/סקייגרד האמריקאיות של נורתרופ-גרומן, שעולות הרבה פחות ומספקות הגנה תמורת פחות כסף. במיליארד דולר, היינו יכולים לשים כזאת מערכת ליד כל בית בשדרות (כולל שתיים ליד הבית של עמיר פרץ – בשביל הכבוד).

אבל אז, חברים, אז לא היה לנו כזה ביזנס. ואם אי אפשר לעשות על זה כסף, אז מה זה שווה?

אנשי שדרות כועסים כי היו יכולים לקבל מיגון כבר ממש מזמן.

כיפת ברזל.

נאוטילוס.

 

 

מודעות פרסומת
תגובות
  1. dr הגיב:

    מדהים.‏ ‏
    אדוני‏ ‏קורא‏ ‏את‏ ‏מחשבותי‏ ‏ו…מפרסם‏ ‏אותן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s