נשים ממאדים וגברים מהמערה

פורסם: 19/09/2010 ב-מה שחשבתי
תגים: , , ,

flintstones-fw

לקושניר, במופע שלו, “להציל את איש המערות”, יש משפט מצויין. “הדבר שאישה ישראלית הכי שונאת, זה גבר יושב”. כולם צחקו כי הם חשבו שזה מצחיק. אני לא.

יש את העניין הזה של הבדלים בין נשים לגברים. כותבים על זה המון ולמעשה, כל האינטרנט מוצף בזה, כך או אחרת. התחושה שלי היא שאחד הפערים הבולטים בין נשים לגברים יכול להסתכם בשני משפטים:

“איזה נודניקית”

“למה היא לא יכולה לעזוב אותי בשקט”

הבדלי ההשקפה ברורים. לנשים יש אג’נדה. הן יודעות מה צריך לעשות, מתי צריך לעשות את זה ובאיזה סדר. בנוסף, הן בדרך כלל יודעות מי צריך לעשות את כל הדברים האלה – זה הגברים העצלנים כמובן. נשים מבעבעות מאנרגיה – לרכוש דברים, להחליף ריהוט, להאכיל ילדים, לבשל למחר, לקנות מתנות, ועוד כל מיני דברים שימושיים. בנוסף, נשים חושבות על הכל באופן בו-זמני. כל פעילות או מטלה היא חוליה ברצף של דברים שצריכים להתרחש, כי אחרת, היקום יעצור, ולילדים לא יהיו סנדוויצ’ים לבית-ספר.

על פניו זה נראה בסדר – הנשים הן מנוע הקידמה, הן דוחפות את הגברים קדימה, לעבר השגים, מטרות, ילדים רחוצים ותמונות תלויות וסתימות פתוחות.

וזאת בעיה כי הגברים בדרך כלל לא רוצים את כל הדברים האלה. האג’נדה שלהם יותר פשוטה (“לקום, ללכת לעבודה”, “לחזור הביתה”, “לנוח” – לאו דווקא בסדר הזה). הגברים, לא בנויים להוציא הרבה אנרגיה, כי ככה זה מבחינה אבולציונית – הם הרי צריכים לשמור כוחות למקרה שיבוא איזה נמר עם שיני חרב או איזה ממותה שצריך לצוד. ואם אז נהיה עייפים אחרי תליית וילונות, רחיצת ילדים, פתיחת סתימות וקניית מתנות, מי יצוד את הממותה? בנוסף, הגברים, חושבים באופן לינארי ופשטני ביותר. מכאן הביטוי “להרוג תורקי ולנוח”.

האמת היא שאני סוטה מהנושא. לדעתי כל הפער מסתכם במילה אחת שחסרה בדיאלוג בין גברים ונשים.

המילה הזאת היא “עכשיו”.

הנה אני מדגים.

אישה: אתה יכול לתלות את המנורה/לפתוח את הסתימה/לרדת עם הזבל?

פרשנות: תעשה את זה עכשיו!

גבר: בסדר/עוד מעט/מייד

פרשנות: בסדר/עוד מעט/מייד

והנה נוצר הפער. האישה התכוונה שתעשה את זה עכשיו, רק שהיא לא אמרה את זה בקול (כי הרי צריך להבין דברים כאלה). הגבר (הטיפוסי) מרגיש שהוא בסדר כי הוא ענה לשאלה, והוא באמת ובתמים מתכוון לעשות את מה שביקשו ממנו…מתי שהוא.

אז מכיוון שהוא לא תלה את התמונה, תיקן את המכונת כביסה, גיהץ את הילדים ורחץ את החולצה, או להיפך, עכשיו, האישה שואלת שוב, בתקווה סמויה שהגבר יבין שהוא צריך לעשות את זה עכשיו – כי, היא כבר שאלה לפני חמש דקות, לא?

מבחינת הגבר הטיפוסי, היא עברה לקטגוריית הנודניקית – “כבר אמרתי שאני אשטוף/אתלה/אחבר/ארחץ, עוד מעט”.

מהצד של הגבר יש גם בעיה. הוא, בדרך כלל, משלה את עצמו שרק אם הוא יעשה/ירכיב/'יקנה/יפתח/יחבר/יזמין, יעזבו אותו בשקט. הוא לא מבין שכל אצל נשים אין מושג של “גומרים, הולכים” (תחשבו על זה, זה נכון בכל המישורים) אלה יש מושג של “גומרים, יש עוד”.

אז כמו שאמר טום ארנולד (זה שהיה פעם הבעל של רוזאן), כאן.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s