ביקורת על סרט – Up in the Air

פורסם: 01/03/2010 ב-Uncategorized

“תלוי באוויר” (Up in the Air), ארה”ב, 2010. במאי: ג’ייסון ברייטמן. שחקנים: ג’ורג’ קלוני (ריאן בינגהם), ורה פרמיגה (אלכס גוראן), אנה קנדריק (נטלי קינר), ג’ייסון בייטמן (קרייג גרגורי). מועמד ל-6 אוסקרים.

up in the air

ריאן בינגהם (ג’ורג’ קלוני) מפטר אנשים לפרנסתו. הוא מתעופף לו מעיר לעיר ברחבי ארה”ב ועושה עבור חברות את העבודה השחורה של פיטורי העובדים והעברתם למימד הבא בחייהם. בינגהם מבלה את מרבית זמנו (“322 ימים בשנה שעברה”) במטוסים, שדות תעופה, טרקליני נוסעים ומלונות והוא אוהב כל רגע ורגע. משאת חייו היא לצבור 10 מיליון מיילים בתוכנית הנוסע המתמיד של חברת יונייטד, כי אז הוא יהיה האדם השביעי שהגיע להישג הזה ובנוסף יכתבו את השם שלו על אווירון ועוד ועוד דברים קסומים.

בנוסף, ריאן מחלטר כמרצה בסמינרים, שם הוא מספר על החיים בתרמיל ואיך כל הדברים האלה – הרכוש, המשפחה ומערכות היחסים, מכבידים על תרמיל חיינו וכמה צריך להיפטר מזה. הרי הוא הדוגמה החיה לכך – הדירה שלו לא נראית כאילו חי בה מישהו, והוא מרגיש בבית בשדה התעופה יותר מאשר בכל מקום אחר. הקשר עם אחיותיו הוא בעיקר בשיחות טלפון נדירות וכמובן שאין לו משפחה משלו.

באחת ההמתנות שלו לאחת הטיסות, פוגש בינגהם באלכס (ורה פרמיגה) ומזהה מייד נפש תאומה שנהנית כמוהו מלאסוף מיילים ולנצל את חברות השכרת הרכב עד העצם. גם אלכס מתרשמת מאוסף הכרטיסים המרשים של בינגהם, וכך בכל פעם שלוח הזמנים שלהם מצטלב, הם נפגשים ללילה במלון אי-שם בין לבין.

יום אחד מציג הבוס שלו, קרייג גרגורי (ג’ייסון בייטמן) בפני בינגהם עובדת חדשה, נטלי (אנה קנדריק) ונמרצת שגויסה לחברה. באמתחתה רעיון מהפכני – למה לבזבז כסף על טיסות ועל אנשים יקרים כמו בינגהם, כשאפשר לעשות הכל באמצעות המחשב. קרייג חושב שזה רעיון גדול ובינגהם די בשוק – מה יהיה עם כל המיילים והסושי חינם והדיילות שמכירות אותו בשמו בכל שדה תעופה בעולם? מה הוא יעשה עכשיו ואיך יגיע ל-10 מיליון המיילים הנכספים שלו? בלהט, הוא משכנע את גרגורי שזה רעיון גרוע ושלכל הפחות, יתן לנטלי להצטרף אליו לסיבוב פיטורין אחד כדי שהיא תבין שיש בביזנס הזה יותר מאשר להקריא טקסט מול מסך.

נטלי מצטרפת לבינגהם ולסבבי הפיטורים בערים השונות. בעוד שהיא לומדת מה המשמעות של הג’וב הזה, בינגהם מתחיל פתאום להבין שאולי באמת הוא כן בנוי לקשר ואולי יש מקום ליצור מערכת יחסים משמעותית.

באופן אידיאלי הייתי צריך לכתוב כאן שראיתי את הסרט במטוס, אך לא (מן הסתם אני בטח אראה אותו באחת הטיסות הקרובות).

הסרט יוצא מן הכלל. הוא החזיק אותי מרותק למסך ובמבחן הניחושים “מה עומד הגיבור לומר” הצלחתי לנחש רק פעם אחת ומבחינת הרושם הנותר, הוא בהחלט גורם למחשבה ומעורר שאלות. מסתבר שהוא כבר זכה בפרסים כאלה ואחרים ויש לו 6 מועמדויות לאוסקר (שתי השחקניות מועמדות על פרס שחקנית המשנה וקלוני על שחקן ראשי). ב-IMDB הוא קיבל ציון של 7.9.

כאחד שמסתובב באופן די קבוע בין שדות תעופה שונים בעולם (אם כי אין לי כזאת כמות של מיילים) הזדהיתי בקלות עם חלק מן ההווייה המתוארת בסרט – בחירת המזוודה המתאימה, אריזת הטרולי, והאופן האוטומטי שבו הגיבור שלנו מתכונן לבידוק הבטחוני, המעבר בחלק השמור לחברי מועדון ונוסעים מתמידים – כל אלה מתוארים באופן חד ומדוייק ביותר.

התזמון של הסרט גם כן לא רע שכן הוא משתלב היטב באווירת המשבר הכלכלי בארה”ב, על שלל הפיטורים וחוסר הוודאות.

אז על מה בעצם הסרט? יש לנו כאן זווית רומנטית בין בינגהם ואלכס, יש לנו כאן זווית של סיפור חניכה בין ותיק לצעירה, הסרט הוא במובן מסויים סרט מסע שמשתרע על פני ערים רבות בארה”ב וכמובן הזווית של הניכור הקפיטליסטי, ותלישות שהוא גורר איתו.

התחושה החזקה ביותר שקיבלתי בתום הצפייה היא של תלישות. במשך מרבית זמן הסרט, הגיבורים נמצאים באוויר פשוטו כמשמעו – בטיסה ממקום למקום. אבל גם על פני הקרקע, גיבורי הסרט למעשה הם רק אורחים מזדמנים שאינם יוצרים דבר, גורמים עוגמת נפש לא קטנה לאנשים שהם מפטרים ואת יתרת הזמן מבלים במלונות אקראיים, בין לבין. בינגהם בגילומו של קלוני, נטול כל קשר ממשי – בין אם זה למשפחה שלו, לדירה שלו (שנראית נטושה לחלוטין וזרה יותר מכל חדר של מלון וגם כאשר הוא מפטר את האנשים בסרט הוא לא נראה כמישהו שהדרמה הזאת נוגעת לו. באופן פרדוקסלי הקשר המשמעותי והמתמשך שלו הוא עם חברת התעופה שלה הוא שומר באדיקות אמונים.

מבחינה זאת, נראה לי שהסרט שמצליח להעביר באופן דומה תחושת זרות ותלישות הוא “אבודים בטוקיו” (Lost in translation) של מריה קופולה (זה סרט שנמצא אצלי קבוע בלפטופ ואני רואה אותו בטיסות). קופולה מציגה את תחושת הניכור והזרות על ידי מיקום הגיבור במקום החייזרי ביותר האפשרי – טוקיו. בסרט הזה, הבמאי ג’ייסון רייטמן (שהוא דרך אגב כתב את התסריט וגם ביים את “ג’ונו” ואת “תודה שעישנתם”, בין השאר) מצליח לייצר את את אותה התחושה על-ידי מיקום הגיבור שלנו במחלקה ראשונה, בטיסות פנימיות.

לצד תיאור התלישות והניכור, אפשר לראות גם את היחס הביקורתי ל”שיטה האמריקאית”. רייטמן, טען כי במקור הוא כתב את התסריט כביקורת על התרבות התאגידית באמריקה אבל במשך הזמן הדגשים השתנו יותר והציגו במרכז את הגיבור המרחף ממקום למקום.

גם התסריט וגם עבודת השחקנים בסרט היא מדוייקת. מעניין לציין כי האנשים המפוטרים בסרט הם לא שחקנים שאכן עברו חוויית פיטורים והתבקשו לתאר אותה מול המצלמות.

קלוני נמצא באלמנט שלו בסרט תוך שימוש בכל ארסנל הכלים המוכר שלו – אלגנטי, שרמנטי, אבל גם מרוחק מעט. בדומה לדמויות נוספות שגילם, כמו דני אושן מסדרת סרטי השוד ומייקל קלייטון וגם בוב ברנס מ”סיריאנה” – גם כאן מדובר בדמות אמביוולנטית שבמחשבה שניה הוא לא מישהו שהיינו רוצים להיות בנעליו או להיות כמוהו ובנוסף המקצוע שלו זה לא בדיוק הדבר ה”מוסרי”. אבל, בדומה לדמויות האלה, הוא עובר סוג של הבנה ושינוי הדרגתיים.

ורה פרמיגה המשחקת את אלכס גוראן, עושה עבודה יוצאת מן הכלל. לא הבנתי למה היא נראית כל כך שונה לעומת ה”שתולים” עד שהתברר לי שהיא צילמה את הסרט חודשיים לאחר לידה (!). היא מצליחה להציג את הוריאנט הנשי של הגיבור, מבלי לגלוש לקלישאות של “אשת קריירה".

את הדמות שמשחקת אנה קנדריק אפשר לרק לתאר כג’ונו שסיימה קולג’ ועדיין יש לה מה לומר על כל דבר. נטלי של קנדריק היא דמות מורכבת שעובר גם כן שינוי דרמטי במהלך הסרט מבוגרת קולג’ מצטיינת לאדם שפתאום מבין עוד משהו על חיים האמיתיים. מעניין שאת אחד המפוטרים שאותו מפטרת נטלי, משחק ג’יי. קיי סימונס ששיחק, עולם קטן את אבא של ג’ונו.

לג’ייסון בייטמן יש תפקיד קטן יחסית שאותו הוא מבצע היטב. בקטע שבו הוא צופה בנטלי מפטרת עובד ותיק בדטרויט הוא מלאכת מחשבת שבו מאחורי המסיכה של הבוס התאגידי, מציץ פתאום אדם אמיתי שממש מסוגל לחוש רגשות.

אבל אתם יודעים, לא צריך להיסחף, זה עדיין סרט הוליוודי, כך שהם לא הולכים רחוק מדי עם שום דבר.

לסיכום, סרט טוב, משאיר טעם טוב בפה, מעורר שאלות ותהיות ולא נגרר לטריקים זולים.

האם מתאים לבילוי זוגי? בהחלט (בתנאי שתצליח לשכנע את אשתך/חברתך שבנסיעות שלך זה לא ככה ואתה עובד קשה ובכלל לא פוגש בחורות במלונות ובברים).

אל-על – כדי שתלמדו כמה דברים על שירות לקוחות לנוסעים מתמידים, במיוחד הקו האישי השמור ללקוחות מועדפים שמתקשרים אליכם.

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s