Frank Underwood Quotes. QuotesGram

אז תחשבו על הסיטואציה הבאה.

ככל שעובר הזמן לקראת הבחירות, יגבר הלחץ להגיש מסקנות וכתבי אישום נגד נתניהו והאחרים.
עתירות שמוגשות כדי שהיועץ ינמק מדוע אינו מגיש כתבי אישום לפי ההמלצות, נדרשות לבחון את סבירות הפעולות שלו כיועץ משפטי.

כתוצאה מכך, במרץ, מודיע היועץ המשפטי, כי "באווירה הציבורית שנוצרה", אינו יכול למלא את תפקידו ולכן הוא מתפטר. אולי, הוא עשוי גם להתפטר מכיוון שעולים חשדות נגדו – אולי ניגוד עניינים, אולי הטרדה מינית, אולי הפרת אמונים, זה לא באמת משנה.

גם אם התפטרותו תיכנס לתוקף לאחר הבחירות, כל התהליכים עוצרים, מכיוון שנדרש אישור של היועץ המשפטי להגשת כתבי אישום. כדי למנות יועץ חדש, הועדה צריכה להמליץ על מועמד שיאושר על ידי ממשלה. הממשלה הזאת תורכב לאחר הבחירות באפריל ובוודאי תוכרז ביוני-יולי. יכול להיות שיהיה שר משפטים חדש. היועץ החדש, יבקש לבחון את התיקים שכן הוא אינו "בקיא בחומר".
עתירות שתוגשנה עקב ההתפטרות תידחנה, עד לאחר בחירת היועץ המשפטי החדש שלא ימונה באמצעות ממשלת מעבר.
במהלך הבחירות יטען נתניהו כי "אני זכאי ועובדה שלא הוגשו כתבי אישום נגדי" ולאחר הבחירות יטען כי "אי אפשר לשנות את בחירת הציבור באמצעות מהלכים משפטיים".
אף מפלגה לא תתנגד להיכנס לקואליציה עם הליכוד, למרות המצב כך שהמערכת הפוליטית (כמו שקורה היום) מגבה הלכה למעשה התנהגות עבריינית.
הבחירות האלה תהיינה רלוונטיות אך רק אם הבוחרים יצביעו למפלגות שיתחייבו לא להצטרף לממשלה בראשות חשודים (כמו נתניהו). ומה הסיכוי שזה יקרה?
אתם יודעים איזה מפלגות לא נכנסות לקואליציה? כאלה שלא הציעו להם.

מה דעתכם?

אז בפוסט הזה בשנת 2015, הצעתי לכם לקנות מניות של אפל כשהם היו ב-127 דולר ואמרתי לכם שהם יגיעו ל-200 כי זאת תהיה החברה הראשונה בשווי טריליון דולר.

ועכשיו יש לנו את זה.

 

https://i0.wp.com/i.huffpost.com/gen/1152238/thumbs/o-INTERNET-PRIVACY-facebook.jpg

אם אתם מסתובבים ברוסיה, מסיבה כזאת או אחרת – נוסעים לטיול או עושים עסקים, הפוסט הזה הוא בשבילכם.

החל מהראשון ליולי, שזה היום, נכנס לתוקף החוק של אירינה יארובה וויקטור אוזרוב. החוק הזה קשור לנושא שמוגדר כהגנה מפני טרור אבל מה שמאוד מעניין אותנו במיוחד בחוק הזה הוא החלק שמכריח את כל ספקי התקשורת ברוסיה, לשמור את כל ההודעות שלכם במהלך ששה חודשים לפחות. ספקי האינטרנט ישמרו את כל התעבורה האלקטרונית שלכם למשך אותו זמן גם כן.

לפי החוק החדש הם מחויבים לשמור מיילים, הודעות סמס, קול, תמונה וכל תקשורת אלקטורנית. חברות הסלולר וספקי האינטרנט וכן אתרים ברוסיה, יצטרכו לקנות עכשיו הרבה מערכות אחסון ומעקב אחר מידע של משתמשים (מישהו מתקשר לנייס, רדקום וכל החברות הישראליות שמבצעות מעקב ואחסון מידע? – יש כאן הרבה ביזנס חדש…) וכל מי שמשתמש באינטרנט ובסלולר ברוסיה, צריך לקחת בחשבון טוב טוב, מה הוא אומר או כותב.

תשאלו למה? הרי חברות הסלולר כבר שומרות מידע וחברות המדיה אוספות נתונים וגוגל וכל זה, נכון? ובכן, זה נכון, ובעולם המערבי (בינתיים) צריך לקבל צו משופט ויש אפשרות לערער וכיו"ב). ברוסיה, למידע שנצבר, יש גישה חופשית לגופים הבאים:

משרד הפנים, משרד האוצר, שירותי בטחון הפנים (ה-FSB), מכס, הFSO (שזה המקבילה של השירו החשאי בארצות הברית), וכמובן גם שירותי ההגנה החיצונית שזה מקבילה למוסד.

בטחון הפנים כולל משטרה ומשמר הגבול.

אמנם, הם צריכים צו שופט, אבל ברוסיה, זה לא מסובך במיוחד, מה גם שאתם לא תדעו מזה.

בשורה התחתונה, קחו בחשבון, בעיקר אם אתם נוסעים בנסיעות עסקים, לחשוב טוב טוב מה אתם כותבים ושולחים במייל ומה אתם אומרים בטלפון. ההיכרות הקצרה והשטחית שלי עם חברות התקשורת ברוסיה והמדינות האחרות, מלמדת שאפשר לעשות הרבה מאוד דברים וזליגת המידע שם היא לא דבר מסובך במיוחד.

Image result for bacon and eggs

מעניין מה קורה כעת באיראן? מה שיחת היום בבתי הקפה, על מה מדברים נהגי המוניות? אצלנו יש אקשן וכולם שמחים – חיל האוויר עובד בסוריה, פותחים מקלטים, צה"ל נערך וישראל כץ, שר התחבורה שלא מצליח להתארגן על רכבת לירושלים או תאונות דרכים או רכבת קלה או פקקים, מעניק לנו ניתוחים אסטרטגיים. וזה עוד כלום לעומת הארוויזיון.

יש בוודאי כמה אנשים ששואלים את עצמם, למה בעצם כל הסיפור הזה קורה עכשיו. זה לא שהיה איזה שינוי דרמטי בסיטואציה. האיראנים נמצאים בלבנון כבר למעלה מעשור אם לא יותר, ובסוריה כבר שלוש שנים. תמונת האיומים לא השתנתה באופן מהותי. השחקנים הם אותם שחקנים וכולם יודעים מה כל אחד רוצה. אז מה הסיפור?

הנחת העבודה שלי שמבחינת ישראל, אין לזה שום קשר לבטחון לאומי. ובטח ובטח שאין לזה נגיעה לבטחון הלאומי של ארצות הברית, איראן ורוסיה – אלה השחקנים ליד השולחן בקזינו הזה.

אז הנה תמהיל הספקולציות שלי – לשיקולכם.

המצב לא השתנה, אז מה כן?

  • לדעתי, הטיימינג. חימום הגזרה מול האיראנים היה יוזמה שלנו לחלוטין וככל הנראה הוא הסתכנרן יפה עם לוח הזמנים האמריקאי (כלומר של טראמפ) וגם רוסי (פוטין). שלושת המוסקטרים שלנו משחקים אחד לידי השני – טראמפ מעדיף לשחק במגרש החוץ והבטחון לאור הבשלת החקירה של מולר והפריצת החזית מול העורך דין שלו ומשפט החשפנית. מסתבר שגם אצל האמריקאים, הסיפור הזה של "שקט, יורים" עובד יפה – במיוחד בפוקס.
  • אצל פוטין המצב מעט יותר מעניין. לכאורה, הבלגן שחיל האוויר שלנו עושה, מייצר חוסר יציבות בסוריה ומצב שבו כוחות רוסיים יכולים להיפגע. אבל, גם אצל פוטין, שזה עתה נבחר לכהונה נוספת, המצב בסוריה התייצב ולמעשה, אין צורך במעורבות רוסית…אלא אם כן, המצב שם לא יציב ויש צורך במישהו חזק ונחוש במזרח התיכון. בתפקיד המבוגר האחראי (לכאורה) מופיע פוטין, שאיתו משוחח נתניהו (יש לומר, מעדכן. אם יש משהו שצריך להבין על דיפלומטיה רוסית, הרי זה שהשיחה היא חד סטרית, אלא אם אתה יכול להגיע מעמדת כוח. נתניהו? עמדת כוח?)
  • ואחרון חביב, נתניהו, שסוף סוף מצא את המקום תחת השמש שלו. הכוכבים הסתדרו באופן מקסים לאיש, ויש לו אפשרות להיות האידיוט השימושי הן של פוטין והן של טראמפ. וגם אצלו, מבשילות החקירות ונראה שאפילו מנדלבליט לא יוכל עוד לעצור את התיקים.

כך שכל שלושת הליצנים האלה מרוצים ממצב העניינים בסוריה.

אז מה הסיפור עם הבייקון והחביתה?

ראשית, זאת ארוחת בוקר טעימה ומזינה ואני ממליץ עליה לכולם. שנית, זאת הדגמה מצוינת לעיקרון של מחויבות והשתתפות. כלומר – התרנגולת משתתפת אבל החזיר, די מחויב. ולמה אני נזקק לדוגמה הזאת? כי במשחק שאנחנו חושבים שאנחנו משחקים, כולם משחקים אבל רק אנחנו מחויבים. איראן, משחקת דרך שליחים בסוריה, רחוק מגבולותיה. רוסיה, משחקת את המשחק הרגיל שלה, על אדמת מדינות אחרות ומרוויחה כסף על הדרך ממכירת הנשק ויצירת חוסר יציבות עולמי. טראמפ משחק בוושינגטון, כי משם הכל נראה מקסים אבל כמה נושאות מטוסים נמצאות כאן באזור כדי לגבות "את מחויבותה של ארצות הברית לבטחונה של מדינת ישראל". ורק אצלינו, בצפון פותחים מקלטים ואם תהיה הסלמה, יהיו אלה המילואימניקים שלנו וטייסינו המעולים שיזכו לפרופילים נוגים בעיתונים ונדל"ן מטופח בחלקה הצבאית. מעניין שאפילו נתניהו או ליברמן, משחקים מבלי לקחת אחריות.

ואולי צריך לבדוק מי נהנה מכל הסיפור?

מי מרוויח מחוסר יציבות במזרח התיכון?

  • חברות הנפט – כי הנפט עולה. וגם…רוסיה שהיא חברת נפט אחת גדולה שיש לה מדינה. בכל פעם שטראמפ יוצא נגד איראן, עוד דולרים נכנסים לחשבון הנפט הרוסי. כמובן שאין קשר לחשדות לשיתוף פעולה בין הרוסים לבין טראמפ.
  • יצרני הנשק – טוב זה ברור, נכון?
  • יצרניות נפט – ערב הסעודית, נסיכויות, ו….איראן.
  • ובעיקר – רוסיה. כאן הסיפור בעיני יותר מעניין מכיוון שנטישתו של טראמפ את ההסכם עם האיראנים מציבה דילמה שכבר החלה לצוף, אחרי שמרקל אמרה שאירופה לא יכולה לסמוך על ארצות הברית להגנה. אם זה המצב, אז מה יהיה עם נאטו? אם האירופאים ישארו עם ההסכם, אז הטראמפ, לפי הלוגיקה שלו, צריך לפרק את נאטו? ואם זה נראה לכם לא הגיוני, אז שימו לב לאופן שבו פועלת טורקיה, שהיא חברה בנאטו.
  • נתניהו, כמובן. כל דבר שמסיט את תשומת הלב מההתנהגות המופקרת שלו לטובת מצב בטחוני, מסייע לנתניהו וכמובן לליכוד. ואם אתם חושבים שאני טועה, אולי שווה לכם להציץ בסקרים  האחרונים. מצד שני, גם גולדה קיבלה 51 מנדטים בשלהי יום כיפור

כמה דברים על זחיחות, יהירות ושחצנות

  • מי שעובד כעת בסוריה הוא חיל האוויר. מדויק, מקצועי, ובעיקר, מאוד מאוד רחוק מהקרקע. הצירוף של מודיעין, מקצוענות וטכנולוגיה, מייצרים תוצאות מצוינות. בינתיים, אנחנו עובדים בתנאי מעבדה. עד הרגע שבו יפול מטוס אחד ואז, במקום ארונות של קלסרים, נצטרך להתמודד עם תמונה של טייס שלנו בשבי האיראנים או הסורים. ואם אתם חושבים שנוכל לעמוד בזה, אז נסו להיזכר בטייס האחרון שלנו שהגיע לאיראנים ולסוג העסקאות שעושה נתניהו בנושא שבויים.
  • בנוסף, צריך לשים לב שמספיק שהאיראנים יחליטו להיות עקביים באסטרטגיה שלהם, נצטרך להתמודד בקרוב במהלך מול לבנון ושם, נצטרך להיכנס קרקעית. על בסיס הרקורד שלנו בלבנון עד כה, יש למה לצפות. האם גם אז נצליח להיות כאלה אפקטיביים? האם אנחנו רוצים לאבד עוד חיים ב"סבב נוסף בלבנון"?
  • הפעלת כוח וכוח בלבד. מה שאנחנו עושים עד כה בצפון (ולמעשה גם בדרום) הוא אך ורק הפעלת כוח. תיאורטית לפחות, הפעלת כוח היא הצעד האחרון האפשרים לאחר מיצוי כל האופציות האחרות שהן קצת פחות כואבות ופחות יקרות. המהלך שאנו עדים לו, מראה כי אין כאן חשיבה אסטרטגית. אז עכשיו נגמר סיבוב ראשון, מה השתנה? שום דבר – האיראנים עדיין בלבנון, חיזבאללה עדיין עם הטילים, האמריקאים ממש רחוקים ותמונת המצב האסטרטגית לא השתנתה כלל.
  • יש כאן עוד דבר אחד שנראה לי שכל החוגגים על המלחמה בוחרים לא לחשוב עליו. יש לנו עסק עם טראמפ. תארו לעצמכם שיווצר כאן מצב חירום – חזית בסוריה, חזית בלבנון, מהומות בשטחים. ואז פגז טועה מגיע לשטח כינוס של הרוסים בסוריה והם נכנסים למשחק. האם טראמפ ישגר את הצי השישי? האם הוא ירים טלפון לפוטין? האם זה האיש שיוכל להיכנס למומ עם איראן, אירופה ומועצת הבטחון? במילים אחרות – האם בעלת הברית הגדולה שלנו היא מישהו שאפשר לסמוך עליו? אף אחד מהשחקנים לא נושא בשום אחריות – מה שניסם טאלב קורא לו Skin in the Game. במקרה של התסבכות וכישלון, אף אחד מהם – פוטין, טראמפ ונתניהו – לא ישלמו מחיר.

ודבר אחרון – איפה האופוזיציה בימים אלה? אולי אנחנו צריכים לפנות למשטרת ישראל , ליחידה לאיתור נעדרים?

אמיל זולא - טיול בפריז בעקבות מורשתו אמיל זולא - טיול ...

 

מה שמטריד זה לא השחיתות של ראש הממשלה ומקורביו, אלא העובדה שאף אחד ממי שמגדיר את עצמו כ"מנהיגי ציבור", "נבחרי ציבור", "אנשי ציבור", "דמויות בולטות בציבוריות הישראלית" או סתם "מובילי דעה" לא אומרים דבר.
נשיא המדינה? שופטי בית משפט בדימוס? שרים? חברי כנסת? סופרים? ראשי אוניברסיטאות? עורכי עיתונים? מנכ"לים? יושבי ראש של עמותות ציבוריות? ראשי לשכות? רבנים ראשיים? מחנכים?
מישהו?
מישהו אולי ביטל פגישות לאות מחאה? ויתר על תפקידים? כיבודים? פרסים?
איפה אמיל זולא ישראלי? היכן האדם שמוכן לנקוט עמדה מוסרית בפומבי לא "להמתין להכרעת היועץ המשפטי"
האם באמת יש כאן איזה חוסר בהירות או איזשהו ספק בכך שמדובר במעשים חמורים בכל קנה מידה? ממה הם חוששים?
אז כשהם יבואו לבקש אמון, להיבחר, או להתחשב בדעתם, תזכרו את הימים האלה מכיוון שאין באמת הסבר לשתיקה הזאת.
האמת היא שיש לי עבורם מספר תירוצים מצוינים.
  • הגנת האידיוט – "לא הייתי מעורה בפרטים/לא היה לי מספיק מידע/
  • הגנת האידיוט התמים – "לא האמנתי שראש ממשלה/מנכל/שר מסוגלים…."
  • הגנת השכנים של דכאו – "לא היה לנו מושג מה קורה שם"
  • הגנת נירנברג – "אני בסך הכל מילאתי את תפקידי. זה לא מתפקידי, לשפוט/לבקר/להעריך"
  • הגנת האידיוט/ראש קטן – נאמר לי שהכל חוקי/תקין/מאושר
  • הגנת האופורטוניסט – "כבר לפני שנה הבנתי שזה לא בסדר אבל חשבתי ש…"
  • הגנת האידיוט המושחת – "הרי כל המערכת עובדת ככה וכולם מושחתים"
  • הגנת המועל בתפקידו – "אני רק אדם אחד. מה כבר יכולתי לעשות"
  • הגנת הפחדן – "השתגעת, אתה יודע מה היה קורה לי אם הייתי מדבר?"
  • הגנת "תשכחו שמעלתי בתפקידי הציבורי – "מה שהיה בעבר לא משנה. עדיף להתמקד בתיקון לעתיד"
  • וכמובן הגנת הנשיא או הגנת אפרים קציר – "כולנו אשמים"

הנה סיפור מצויין שמביא בלוגר רוסי (Make Russia warm again). מסתבר שאוליבר סטון צילם סרט על פוטין. הסרט כבר שודר בארצות הברית. בפרק השלישי של הסרט, פוטין מראה לסטון בטלפון קטע וידאו שבו לטענת פוטין, מסוק רוסי מחסל מורדים בסוריה.

ובכן, לא ממש.

הוידאו הזה הוא צילום ירי של מסוק אמריקאי באפגניסטן, משנת 2013. מישהו הצמיד לו הקלטות רדיו של…טייסים אוקראינים מקרבות במזרח אוקראינה בשנת 2014. ואת הקטע הזה, פוטין מראה לסטון.

 הנה הקישור לקטע מהסרט של אוליבר סטון, מתוך הבלוג של איליה ורלמוב. זה אמנם ברוסית אבל תוכלו לראות שם את קטע הוידאו:

http://varlamov.ru/2432902.html

והנה הוידאו שעשו לו עריכה ביוטוב.

תודו שזאת תמונה מצוינת

כל העולם מתרגש עקב מתקפות הסייבר. מיקרוסופט מאשימה את הממשל, בבריטניה כל בתי החולים הושבתו. בינתיים, מכל הסיפור, החברים עשו בערך 30 אלף דולר. לא סכום קטן אבל גם לא כל כך גדול. מסתבר, שההאקרים ניצלו כלי של ה-NSA, אלה שעוקבים אחרי כולם ואחראים על הבטחון הדיגיטלי בארצות הברית, שמאפשר להם לאתר פרצות במערכות הפעלה, וכך הם ניצלו פרצה שקשורה למערכת הפעלה של מיקרוסופט – וינדוס XP. מעניין שיש הרבה מאוד מערכות ציבוריות שעדיין פועלות על בסיס מערכת ההפעלה שאפילו מיקרוסופט כבר הפסיקה לתמוך בה.

אכן דרמה גדולה. וכמובן, שאנחנו שואלים את עצמנו, איך אפשר להתמודד עם מתקפות הסייבר, והאם זה אי פעם ייפסק.

ובכן. לא, זה לא ייפסק ולא, אל תקראו לזה מלחמה. הסיבה שזה לא ייפסק הוא כי לאף אחד מן המעורבים אין באמת סיבה להפסיק את המשחק.

בזמן האחרון יש לי נגיעה מסוימת לתחום הסייבר ונחשפתי לחלק משיטות הפעולה בענף. אני גם מספיק זקן כדי לזכור ןאת מה שקרה בבאג אלפיים.

אז סייבר. היום, כל מדינה, בצורה כזאת או אחרת פועלת בשני מישורים – היא מנסה לייצר לעצמה יתרונות – על-ידי ניצול פרצות והשגת מידע – למשל, פוטין מאוד שמח לקבל כל מיני מיילים ששולח שר כזה או אחר או לעקוב  כזה או אחר במחשבי פנטגון – הוא מניח שהוא מקבל נגישות למידע חסוי שאמור להעניק לו יתרון. אותו דבר טראמפ. אותו דבר ביבי, או גברת מרקל או כל ראש מדינה אחר.

ולא רק זה, אלא שהם יעודדו את החברים בכל זרועות הביטחון להשיג כמה שיותר יתרונות כאלה. זה אומר תקציבים, חקיקה, עוד ארגונים, עוד ציוד ועוד דיבורים על בטחון לאומי ושדה הקרב העתידי. אם אתם חושבים שאני טועה, נסו לברר מי היחידה הגדולה ביותר בצה"ל כיום (רמז: יש בשם שלה 4 ספרות והיא שייכת לחיל המודיעין).

המישור השני שבו פועלות המדינה הוא המישור ההגנתי – איך להתגונן מכל המדינות האחרות שעושות את מה שהן עושות להן. כל מערכת היחסים הזאת מבוססת על כך שכל מיני ארגונים חשאיים בכל מדינה, מחפשים פרצות וחולשות במערכות מידע – כל מיני באגים וכל מיני תקלות מובנות בתוכנות, שרתים ופרוטוקולי תקשורת.

וכמובן, שאף אחד מהארגונים האלה, לא רוצה לספר על החולשות האלה שהם מצאו, לאחרים. וזה מכיוון שאם הם יגלו, זה יטופל וכך הם יאבדו את היתרון היחסי שלהם. במילים אחרות, הארגונים שאמורים להתגונן מפני התקפות סייבר, שומרות את כל המידע על הפרצות ועל התקלות, כדי שהוא יוכלו להשתמש בהן בעצמן ואין להם שום אינטרס לפרסם את המידע הזה. הם שומרים את הדברים הטובים באמת, לעצמם, כדי שטראמפ יהיה ממש מרוצה ממה שיש להם לספר לו.

אז אם ה-CIA מוצא פרצה במערכת הפעלה של אנדרואיד, הוא לא ממש יספר עליה לגוגל. ואם NSA מוצא תקלה שאפשר לנצל בשרתים או במערכות הפעלה של מיקרוסופט, נחשו למי הם לא יתקשרו, כדי לסדר את זה. היינו מצפים שארגונים כל כך חזקים, עם כל כך הרבה מימון, שהתפקיד שלהם זה לשמור על בטחון המידע והסייבר, לא יישנו בלילה כדי לאתר תקלות כאלה וישתפו פעולה עם החברות כדי שאלה יתקנו הכל מייד, לא?

ובכן, לא.

אז יש לנו מצב שבו מצד אחד, כל ראשי המדינות חושבים שהם מקבלים מידע מגניב והחנונים נהנים מהילת הסודיות וצוברים ניסיון כדי שאחר כך הם יוכלו לפתוח סטארטאפים שמנצלים בדיוק את מה שהם עשו שם, לבד, בחושך. מצד שני, יש האקרים שהבינו שהדבר הטוב ביותר הוא לא לפרוץ לשרתים של חברות אלא לפרוץ לשרתים של ה-NSA כי שם יש את כל הדברים הטובים באמת והמידע הנחוץ כדי לפרוץ וכל מיני מקומות, ויש אותנו, האנשים הרגילים, שלא מבינים בזה כלום וחושבים שזה הכל מאוד מסובך ומתוחכם ושצריך כל הזמן להתקין עוד תוכנות, לעדכן עוד עדכונים ולקנות עוד שירותים מחברות הסייבר.

לאף אחד אין מוטיבציה לפתור את התקלות שבגללן יש אירועי סייבר, מכיוון שכולם, אבל ממש כולם, מתפרנסים מזה ממש מצויין. ולכן, הדרך היחידה שלנו ללמוד על פרצות או על תקלות היא כאשר האקרים שמשתמשים במידע שדלף מ-NSA, מנסים לגנוב כסף מכל מיני מחשבים בעולם.

באופן פרדוקסלי, תודות להאקרים, אנו לומדים על התקלות והחברים במיקרוסופט או בגוגל מסדרים אותם כמעט מייד.

ואיך כזה קשור לבאג 2000? אז זהו. באג 2000 היתה הזדמנות מדהימה לייצר כמויות אדירות של כסף לחברות תוכנה על בסיס צירוף קטלני של פחד וחוסר ידיעה. הבעיה של באג 2000 היתה ש: א)היתה בעיה מוגדרת ו ב) היה לא חלון זמנים. במילים אחרות, לא היה צורך להשקיע שקל אחד נוסף ב-2 בינואר 2000, נכון?

מאז זרמו הרבה ביטים בגלילות והיום אנשי הסייבר הפיקו את כל הלקחים. מעכשיו, אין בעיה אחת, אלא הרבה בעיות שחלקן הגדול הוא לא ידוע ולא ברור. בנוסף, זה לא תחום בזמן, האינטרנט איתנו לנצח והמידע זורם ולכן כל הזמן צריך לנסות לפתור בעיות לא ידועות ולהתגונן מפני תקלות עלומות.

"תמיד תהיה לנו פריז" אומר המפרי בוגרט בקזבלנקה. ולנו, תמיד אבל ממש תמיד, יהיה איום סייבר להתגונן מפניו.

ממש העץ הנדיב שממשיך לתת ולתת ולתת.